ראיתי אותה. זה לא נורא שראיתי אותה, למרות שזה העלה בי
זכרונות שכאב לי לזכור, פשוט שהיא הייתה איתו. ניסיתי לשכוח
אותה, לחפש לי אחת אחרת או איזה תחביב חדש, כל הזיבולים האלה,
אבל זה פשוט לא זה - כמוה יש רק אחת!

לראות אותה ככה איתו, בפארק, יושבת לידו, קרע לי את הלב.
כשראיתי אותה מלקקת לו את האוזן זה כמעט גרם לי לבכות.

התחלתי לחשוב על הרגעים שחלקנו ועל כל הדברים שהיינו עושים
ביחד..
חשבתי שהיא בטח עושה איתו את כל הדברים שאנחנו עשינו.. שהיא גם
לועסת לו ככה את האוזן בעדינות, שהיא בטח מגרגרת כמו איזו
חתולה כשהוא מלטף לה את הצוואר, שהיא בטח קופצת עליו כשהוא בא
הביתה ומתחילה לנשק אותו ואז הוא מספר לה על היום שלו, שהוא
בטח מלטף אותה מכף רגל ועד ראש כמו שאני עשיתי.. ושהם בטח
ישנים ביחד בלילה כמו שאנחנו עשינו...

הדבר היחיד שהחזיק אותי היה לחשוב על זה שהכל קרה מסיבות
כספיות, שלא יכולתי לממן את מערכת היחסים הזו...

כמעט בכיתי, הייתי קרוב להרגיש את הדמעות בעיניים כשדוביק
אמר:

"תראה אותך יא משוגע, אני בחיים לא הייתי מוסר את הכלבה שלי"