אסף דוד / טבעתי |
לא רצית אז לצאת, לעולם לא תצאי
לא אשכח לעולם את הדברים שעשית
טבעתי בים ואת הקרקעית
אני צף עם הזרם תמיד לצידך
אלייך רוצה מנסה מסתבך
והמים רדודים ואותך אני רואה
אך אני מלמעלה רק מסתכל מקווה
ואת בי מהטלת כמו מים בחול
זה אני בשחור מולך בכחול
רוצה שהכל יעבור ממחר
מדוע אהבה היא תמיד עם סוף מר ?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|