הכרית הרטובה סימלה הכל,
חיים, השקפת עולם, אידיאולוגיה, רצונות,
סימלה הכל - הראתה כלום.
חור שחור אחד, גדול.
בור עמוק, ללא מוצא.
פינת אור קטנה מהבהבת בקצה,
אשליה,
אין קצה,
זה בור ללא מוצא,
חור שאי אפשר לתפור.
הרגשה של מרירות אפפה באוויר המזוהם,
הכרית סחוטה,
מהדמעות,
שלה.
היא רק צריכה חבר או חברה,
אפילו דובי.
היא רוצה לדבר, להרגיש,
אך הכרית זה הדבר היחיד שנותר לה,
היא עמוק, עמוק בבור,
חשוך שם ואין אוויר.
הקץ האינסופי קרוב יותר מתמיד,
היא החליטה לסיים אותו,
לפני שהוא יתפוס אותה,
אז היא בוכה.
והכרית התפוררה,
עכשיו נשאר רק דף.