היא השתוקקה לאינטמיות שהיתה להם,
כי אינטימיות כזו לא היתה לה מעולם.
למגע הרך ולרגישות ועם זאת לפראות והתשוקה.
היא התגעגעה אלין, היא לא היתה בטוחה אם אלין היא מתגעגעת או
למגע שלו,
לזיונים התכופים שלהם.
כשראתה אותו לפני ימים אחדים בפארק, עם הבחורה הזו, הבחורה
שתעבה כ"כ, כי היא היתה כל מה שהיא אי פעם חלמה להיות וידעה
שלא תהיה, חשבה שהגיע סוף ימיה ושיותר לא תוכל לנשום, חודשים
שכבה במיטה ולא זזה, היה נדמה לכולם שתשכב שם לנצח, אפילו לה,
עצמה, אך יום אחד, קמה משנת הנצח שלה והחליטה שהיא מוכרחה לצאת
מהבית.
היא אכן יצאה, לבשה את הג'ינס הבלויים והטי שרט השחורה וכמובן
שלא שכחה את חפיסת הסיגריות, היא יצאה, ושמחה שהשמש זורחת,
למרות שבד"כ מזג אויר שמשי דיכא אותה, היא היתה זקוקה לשמש
שתעודד אותה ותראה לה מעט  אור נחמה וחום.
היא הלכה לפארק, לא ידעה מדוע אבל רצתה להיות שם, במקום שבו
ראתה אותם, במקום שראתה בו נוגע בה, במקום שבכתה והחלה לרחם על
עצמה שזו לא היא. היא רצתה להיות  כמוה, שיער שחור, ארוך, חלק
וגולש, צבע עור כהה, סקסית מתוחכמת, שנונה ואף ביישנית, במקום
זה שיערה היה אדום צבוע, שהשורשים החומים בלטו מאוד, היא היתה
נמוכה ושמנמנה וכל ק"ג שנוסף שנאה את עצמה יותר.
היא המשיכה לפסוע במעלי השביל ולתת לשמש לסנוור אותה, היא
טיילה לה, לבד  וניסתה להתנתק מכל המחשבות שהטרידו אותה,
מהפחדים שהציקו לה ומהחלומות שניסתה להיגמל מהם.
היא התעייפה לאחר זמן דיי קצר ופשוט נחתה על הדשא, מתחה את כל
שריריה,
הרגישה שלא הניעה את גופה במשך שנים כה רבות והיה לה מוזר לנוע
כך,
היא עצמה את עניה ונתנה לשמש לחמם  אותה.