מחברת חדשה

מאז שנפרדתי מאחי, לפני שנה לא כתבתי. אני מחליט להתחיל שוב
לכתוב כדי לשכלל את השפה החדשה. אני מקבל מחברת ועפרון
מהמטפלת. אני לומד את השפה. המטפלת  עוזרת לי. מלמדת אותי
מילים חדשות.  אומרת שאני נער חכם וחבל שאני לא הולך לבית
הספר. אני מסביר לה שאני יכול ללמוד הכל לבד.
בערב, אחרי העבודה, אני יושב במועדון וכותב מחשבות. מילה שאני
לא  מכיר אני מחפש במילון. הכי קשה זה נושא הזכר והנקבה. לא
תמיד קל לדעת. אני עושה רשימות.
זכר: ירח, חול, שד, פות, ים
נקבה: שמש, אדמה, יבשה, רגל
כל יום אני מוסיף מילים חדשות לרשימה.


חברת הילדים

אני בקבוצה של נערים מעליית הנוער, כבר בערך חודש. ישן בחדר עם
עוד שני בנים שגם הם עולים חדשים.
אספו את כולנו בכל מיני מקומות באירופה. לא רציתי לבוא אבל היה
לי קר והייתי רעב וצולע, כי נפצעתי מאש של חייל כשחציתי את
הגבול. מטיחים לי שיבריאו אותי. אנחנו שטים באניה  12 יום.
באמת מאשפזים אותי בבית חולים מיד וכיום אני בקושי צולע.
אנחנו גרים בבית ילדים. יש לנו שירותים משותפים, מטבחון
ומקלחות משותפות. אנחנו אוכלים בחדר האוכל המשותף של הכפר.  
בלילה הראשון מנסה אחד מהנערים לקחת לי את הנעליים. אני תופס
אותו ושם לו סכין על הצוואר. מאז הוא לא מנסה ואף אחד לא.
בשעות שאחרי העבודה והלימודים הנערים בקבוצה מתלבשים ברישול
ויושבים  ומפצחים  גרעינים, מסתכלים על בנות, מרכלים ושרים, או
שהם הולכים למשפחות המאמצות שלהם.
אני מעדיף לכתוב במחברת וללמוד את השפה החדשה או להקשיב
למוסיקה במועדון.
אני עושה אימוני כושר לחישול הגוף. אני רץ סביב הכפר ומרים
משקולות. אני רוצה להיות בכושר טוב לקראת הגיוס שלי לצבא עוד
שנה וחצי.
כשאני רץ אני חושב על האח שלי ואומר לעצמי שהוא מת, קבור, כמו
אמא שלי והאחות הקטנה שנולדה לנו ואבא וסבתא.כל יום אני צריך
להמשיך עם זה. זה עדיין לא משפיע.


בנות

יש בחברת הילדים גם בנות. כמה מהן יפות. לאחת מהן יש צמה
ארוכה ועבה בצבע דבש. אני מסתכל הרבה על הצמה שלה ורוצה לפרום
אותה. היא כמעט לא מדברת. היא מדברת בקול שקט וצלול שמזכיר לי
את זרימת המים בנחל, בכפר של סבתא.
אני עושה לעצמי תרגילים לחישול הנפש. מדמיין שהיא אוהבת מישהו
אחר. מדמיין שהיא אומרת לי  שאני אידיוט, משעמם, מכוער
ושלעולם, לעולם לא תעיז להסתכל עלי.
אחר כך, בחדר האוכל אני מסתכל עליה בכוונה. היא משפילה עיניים
אבל אני ממשיך.
היא אומרת לי בשקט "תפסיק להסתכל עלי ככה. זה מביך אותי".
בכלל לא מה שדמיינתי שתגיד לי.
הלב (זכר) שלי דופק חזק מאד.
אני צריך להתאמן עוד.


בחירת עבודה

המטפלת שואלת אותי מה אני יודע לעשות.
"כל דבר. ומה שאני לא יודע לעשות אני לומד. אני מסתכל טוב איך
מישהו אחר עושה את זה ולומד" .
היא צוחקת, "ולחייך ולצחוק אתה גם יודע?"
"אני יכול ללמוד".
"טוב", היא אומרת, "נשים אותך לעבוד במטע התפוחים. שם תלמד  גם
לעבוד וגם לחייך".
אני אומר לה, "לעבוד אני לא צריך ללמוד"
למחרת אני מתיצב בחדר האוכל מוקדם בבוקר, שותה כוס תה ומצטרף
לאחראי על המטע. הוא מרכיב אותי על הכנף של הטרקטור ושר. הוא
אומר לי שחלק מהעבודה זה ללמוד לשיר. ככה העצים גדלים טוב
יותר. צריך לשיר להם.
הוא שואל. "אתה יודע לשיר?"
"לא".
"אז היום תלמד לשיר. השיר הראשון יהיה מרש. זה הולך ככה "ציינה
ציינה ציינה ציינה הבנותורנה חיילים במושבה" (אחר כך המטפלת
מלמדת אותי לכתוב את זה "צאנה צאנה צאנה צאנה הבנות וראינה
חיילים במושבה).
אני שר. אחר כך הוא מלמד אותי את יתר השיר.
הוא מלמד אותי  לדלל את התפוחים. במקום שיש יותר משלושה
תפוחונים קטנים צריך לקטום עד שישארו רק שניים. אנחנו עובדים
ושרים. אחר כך הולכים לארוחת הבוקר.
אני ממשיך לעבוד איתו גם אחרי ארוחת הבוקר, כי אני לא לומד.
הוא מלמד אותי עוד שיר. "כחול ים המים, נאווה ירושלים, אורים
השמים בנגב ובניר". כל היום אנחנו מדללים ושרים.
בסוף היום הוא לוחץ לי את היד ואומר לי, "יפה מאד". אחר כך
נותן לי סטירה קטנה ושם את ידיו מאחור ושואל אותי, "נו, נחש,
באיזה יד נמצאת הסטירה שנתתי לך".
אני אומר לו ,"אני לא מנחש. אני יודע שזו הייתה יד ימין".
"אוהו, כמה שהאדון הזה רציני. מחר נלמד להצחיק את התפוחים כדי
שישמינו מרוב צחוק".
למחרת הוא מלמד אותי לשיר לכובע שלי שלוש פינות.
הוא מתפוצץ מצחוק.


משפחה מאמצת

המטפלת אומרת לי שאקבל משפחה מאמצת. אני אומר לה שאני לא רוצה
שיאמצו אותי. היא אומרת שזה כללי המקום וכל אחד מקבל משפחה
מאמצת.  אני אומר לה שהייתה לי משפחה שמתה ואין לי צורך בעוד
אחת.
בסוף היא מותרת.
לפעמים היא מזמינה אותי אליה.  הבית שלה קטן כמו כל הבתים בכפר
ומלא צבעים אדומים וחמים. על הקיר יש ציורים שהיא ציירה, של
נוף ושל פרחים.
היא מזמינה אותי לשבת ומציעה לי שוקו, עוגה וענבים.  
היא אומרת לי, "זו הבת שלי", כשנכנסת נערה בגילי, שזופה ויחפה,
במכנסיים קצרים.  
הבת אומרת "שלום לך", וכמעט לא מסתכלת עלי ואז פונה לאמה ,
"אה, זה מהחדשים? מאלה שבאו מהמחנות? דווקא נראה טוב יחסית".
המטפלת אומרת לה "תהיי מנומסת. הוא מבין".
הבת אומרת, "אמא אין לי זמן. תיכף אני צריכה להעביר פעולה
ובערב יש מפגש חברה".
היא  מנשקת לאמה על הלחי, לוקחת אשכול ענבים והולכת.
המטפלת אומרת לי "היא ככה. כמו סערה. כל הזמן. אל תעלב ממנה.
גם לה יש את הצרות שלה."  
"אני לא נעלב. אף פעם".
היא מביטה בי מקרוב, במבט חם. מלטפת לי את הראש לאט ואומרת,
"כן, אני יודעת. אבל  כדאי שתלמד".
אני מרגיש צמרמרות נעימה מאד ועוצם את העיניים (נקבה).
אני אומר,"אני יכול ללמוד".

מוסיקה

אחרי הצהרים, כשכולם הולכים למשפחות המאמצות אני הולך למועדון
של הכפר. יש שם פטיפון ותקליטים. אני יושב עם עיניים עצומות
ומקשיב למוסיקה. אני אוהב להקשיב למוסיקה ווקאלית, של בך,
ומוצרט. המוסיקה (נקבה) מתפשטת לי באברי הגוף (זכר) וזה נעים
מאד, כמו האמבטיה שהייתה עושה לנו העוזרת של הכומר. כשאני נזכר
בזה אני מקבל זיקפה (נקבה).
אני מאד רוצה לגעת בעצמי, אבל אני מלמד את עצמי להמנע. אני
מחשל את הגוף נגד היצר (זכר).
פעם אחת, כשאני יושב ככה, עם עיניים עצומות וזיקפה ומחשל את
עצמי, נכנסת בעלת הצמה בלי שאני מרגיש.
היא עומדת לידי ואומרת, "שלום".
אני נבהל ומתכופף. מרגיש חום גדול בפנים (נקבה).
זה בא מהר מידי ואני לא מספיק להתגונן.
אני נבוך.
היא אומרת,"אל תבהל,זה רק אני. אפשר להצטרף אליך?"
"למה את לא במשפחה המאמצת שלך?"
"הם נסעו לחודש ימים. לא ידעתי שאתה פה. חשבתי לבוא להקשיב
למוסיקה גם. אני מקווה שאני לא מפריעה לך"
"את לא מפריעה לי."
אחר כך אנחנו הולכים לאכול ארוחת ערב. אני לא אוכל כלום.  
אנחנו הולכים  ביחד לבית הילדים.  

אהבה (נקבה)

אחרי כמה ימים שאנחנו מקשיבים למוסיקה היא מציעה שנלך לטייל.
אנחנו הולכים  אחרי הצהריים לטייל לחורשה.
היא מסתכלת עלי, מלטפת לי את הלחי באצבע ואומרת,"אתה מאד יפה
איזק". אני מראה לה איך אני מקפיץ איצטרובלים, ועושה  סלטות
ותרגילי קוסמים.
היא מוחאת כפיים ואומרת "איזה יופי אתה נהדר" ומנשקת אותי.
אחר כך אנחנו מתחבקים ומתנשקים.
אני נזכר בבת הדודה שלי ובמאהב שלה ואחר כך שוכח.
אני שוכח אפילו את האח שלי.
שמה טניה. בעברית דינה.  
המטפלת, ששמה רחל, אומרת לי, "למדת לחייך. אתה באמת תלמיד
טוב".
בערב אני מתרגל חישול נפש אבל זה לא עוזר.  
אני רוצה מאד לשתף את יוליוס, בעברית יהודה, אחי.
אני לומד  מילה חדשה, געגוע (זכר).