קודם כל, לפני שאני מתחילה לכתוב, רוצה להיות בטוחה שאתה שם.
אני לא יודעת אם אתה קיים בכלל, אבל בכל מקרה מקווה.
ואם לא, אז פשוט אף אחד לא יתייחס למכתב שלי, אף אחד לא יגיב,
ואף אחד לעולם לא ידע... שאני כאן... מחכה...
(בספק... אך מי יודע)

לפני שאני ממשיכה לכתוב, אני מבקשת לא לשפוט יותר מדי, אם תמצא
כאן טעויות ושגיאות דקדוק או תחביר...
אני מודה, באמת טועה לפעמים, אך זאת לא מטרת המכתב שלי...
כולם טועים... גם אני טועה... גם אתה לא  מושלם...
(לא רוצה אותך משולם!)  

אז כך...
אני רוצה שתדע -  אני עדיין כאן, עדיין מחכה ורוצה שתגיע כבר -
נסיך חלומותיי על הסוס הלבן!!!
(ואם "ה" הידיעה מיותרת, אני אוריד בהזדמנות הראשונה... תמיד
יש לי בעיה עם "ה" הידיעה, אף פעם לא יודעת באיזה מקרים
משתמשים בה. בכל מקרה, אתה "ה"נסיך שלי! - וכאן אני לא טועה!)

תמיד רציתי אותך ורק אותך...  אתה יודע...
אך , כנראה, לא מספיק חזק, לא מספיק ...
(עובדה שאתה עדיין לא כאן)
לעולם לא היה לי אומץ לצאת החוצה באמצע הלילה ולצעוק:
"רוצה שתגיע!!!"
והיום יש לי.. אני רוצה.... רוצה רוצה רוצה רוצה....

אני לא מתייאשת, לא מתאכזבת, לא כואבת, עדיין אופטימית, עדיין
מלאת טוב...ואוהבת! הכי חשוב, אוהבת יותר מדי!
וכך זה יישאר לנצח...

רק תגיע כבר!!!

ואם לא תגיע, עדיין אמשיך לאהוב... כי אהבה שלי - זהו מרכיב
החשוב ביותר בחלום... עליך... עלינו... ועל אושר האין סופי...
על אהבה טהורה... על אמון אמיתי... על ידידות... על...  
כל מה ששנינו רוצים לומר...
כשתגיע,  כמובן, תהיה לנו הזדמנות

אני אהיה כאן, אחכה, וכשתופיע  - תקבל אותי:  משובחת, יפה -
תמיד, תמימה.. (ואף אחד לא ייקח ממני את התמימות הילדותית שלי,
רבים ניסו, אך לא הצליחו!)

כל מה שתרצה, תמצא בחיוך שלי - גם כוכבים, גם ירח וגם שמש.

יש רק משהו קטן... אני מתלבטת... אני בספק...
האם כדאי שתדע?... האם תבין?... האם תרצה לסלוח?...
טוב, נשאיר את זה לאחר כך..

כשתגיע, נדבר על הכול...

רגע, אני חוזרת אחורה, בודקת שגיאות כתיב...
רוצה להיות מושלמת בכל.... גם בכתיבה.
(לא תמיד יוצא, אבל בטוח... אתה תבין...)
הרי אתה נסיך חלומותיי, אתה תחייך לי בחזרה, תדע להקשיב, תדלג
לי על טעויות , תסלח על שטויות.... ותאהב...
הכי חשוב - תאהב!
כמו שאני אוהבת, כמו שמגיע לאהוב אותי!
כמו שאני יודעת לאהוב את החיים, את האוויר, את הרוח, את הים,
את השמש, את הורדים, את הבובות פרווה, את החיוך שלך - שלעולם
לא ראיתי...

אז זהו, כל מה שרציתי לומר -  אמרתי , להיום זה מספיק.

אמשיך לכתוב לך שוב ושוב...

עד שתגיע ...


                                                           
           אוהבת,

                                                           
           מריה