לא נותנת
ולא נותנת מנוחה,
הלחץ ברקות גורם לשיכחה.
כי כל מה שהיה
עומד להשתנות
בתוך חמש דקות
אותך מתחיל פה לענות.

ביד ימין מניף אל על
סוטר, אותך הודף.
מרים מהמרצפות לאט,
גל זיעה את פני שוטף.

אותך הופך
עם שתי רגלייך
אל התקרה מרים.
קושר בחבל ימאים
ומביט על מבטך התמים.

על השרפרף מניח את עצמי
במין כזו תנוחה,
שכף ידי הימנית
פוצחת במלאכה.

עם הפינצטה המוזהבת
קרב ומהדק
את שתי קצוות תולש השיער
כשמו כן הוא,
אני מצטדק.

שערה שערה אני מורט,
גבות איבדת כאן.
פנים החלקתי, עורך ענוג
כעור תינוק, או נאמר, ישבן.

מה שנותר- עכשיו לשאול
מה תבחרי עבורן,
אותן פלומות הנוצה הלבנות
עיטור כנפייך...
לא אגע.
בינתיים אשאירן.