העיתונאי לגם בשקט מהקפה שלו
"אתה יכול לספר לי את כל הסיפור, מההתחלה?"
"כן, בטח. אתה רוצה להקליט את זה?"
העיתונאי הינהן בראשו, והניח מקלט מנהלים קטן על שולחן בית
הקפה

"הכל התחיל בניסוי שהחלטתי לשחזר לפני כמה חודשים.
למדתי פסיכולוגיה ועשיתי עבודה על מיתולוגיות עתיקות
ודמונולוגיה.
התזה העיקרית שלי היתה לתרגם כמה מערכות מיתולוגיה לחלקים
השונים של המוח לפי מודלים פסיכולוגיים.
בסופו של דבר התזה גדלה וגדלה, והגעתי לספר על שדים עתיקים, עם
תיאור מושלם של כולם ו'טקסים' שמיועדים להעלות אותם.
החלטתי שה'טקסים' כנראה מתארים שיטות פרימיטיביות לקבל מודעות
של חלקים אילו של המוח, אבל לא הבנתי מאיפה יש יותר ממאה כאלה.
אז החלטתי לנסות לשחזר את חלקם - כלומר, להצליח להפעיל חלק של
התודעה שלי באמצעות טקס. כמו פרויד, קצת"
"פרויד?"
"חלק מהתיאוריות שפרוייד בנה מבוססות על תחושות ששידרו אנשים
ושחווה בעצמו תחת סמים שונים - אופיום, אלכוהול, גז צחוק וכו'.
הוא חשב שהוא יוכל להפעיל חלקים שונים של אישיותו ולבודד אותם
בשיטה הזו"
"הממם. ומזה באו ה'תגליות' שסיפרת לי?"
"כן, אבל לא בדיוק. כלומר, עבר עוד הרבה זמן עד שהצלחתי להוציא
משהו מזה. בהתחלה השקעתי הרבה עבודה בלשחזר את הטקסים האלה,
ולמצוא דרך פרקטית לעשות אותם היום. הצלחתי לפתח אמפטיה כלשהי
למערכת, ולהבין איך, אולי, אנשים אילה הרגישו, אבל לא קיבלתי
תוצאות של תודעה - כלומר לא הרגשתי מודע לדברים חדשים.
אבל המשכתי בניסויים עוד כמה חודשים, ופתאום יום אחד, עשיתי
טקס ל'שד' שהיה נדמה לי שתאר רוח של שיכרון חושים ותאווה,
ופתאום ראיתי משהו מולי.
אני די בטוח שהצלחתי ליצור הזיה, מרוב מאמץ. אבל הם עובדות
טוב. כלומר, הזיות אילו חוזרות כל פעם, בצורות דומות, ומספקות
מידע מהימן."
"מה זאת אומרת? מה אתה מצליח לעשות ככה?"
"נראה לי שהתת-מודע שלי הצליח להתחבר למערכת ה'שדים' הזאת,
וההשלכה שלו על המציאות מייצרת אשליות כאלה. כדי למלא את החלל,
הוא מספר פרטים משלו. בניסוי אחד, לדוגמה, העלאתי שד של 'גילוי
ידע נסתר'. שאלתי אותו כל מיני שאלות שאני זוכר את התשובה, או
כמעט בטוח שאני זוכר, והוא ענה בצורה מדויקת לחלוטין. התחלתי
לשאול אותו שאלות יותר ויותר קשות. בסופו של דבר, רשמתי ממנו
רשימה של כל מספרי המכוניות בחוץ, והשוותי. והוא צדק לחלוטין.
כלומר, יש פה כוח אדיר חבוי של המוח, שאפשר לפתוח בשיטה
הפרימיטיבית הזאת"
"אז מה בעצם אפשר לעשות איתה? כלומר, עד כמה אתה יכול לפתוח
דברים כאלה?"
"הממם... עברתי על כל השדים, ורובם פועלים לרמה כזו או אחרת.
חלקם מתנהגים לפעמים 'מוזר', כנראה כהקרנה של בלוק כלשהו,
וחלקם פועלים רק אם מפעילים 'טקסים' מסובכים יותר, אך רובם
פועלים לא רע. התוצאות שהם נותנים מתאימות לציפיות, פחות או
יותר. כלומר, יש שם כמה דברים מטורפים לגמרי, אך עדיין לא
ראיתי משהו שאני לא יכול להסביר כידע של התת מודע"

"תגיד, אפשר לראות דברים כאלה? או שרק אתה יכול?"
"זאת בעיה די רצינית.. אני לא חושב שזה סביר שמישהו אחר גם
יקבל את ההזיות המתאימות אלא אם כן הוא עבר את הטקסים הרבה
פעמים, כמוני. זה דורש סוג עמוק מאוד של היפנוזה"
"כמה פעמים לדעתך צריך?"
"אני לא יודע. לי זה לקח בערך עשרים לילות של עבודה, אבל אולי
בנוכחות מישהו שכבר 'הדליק' את המערכת זה יהיה יותר מהיר"
"אתה יודע מה, אם זה אפשרי, הייתי רוצה לעבוד מספיק כדי לראות
את זה. כלומר, אני יכול לשלם לך על ההוצאות, וזה יהפוך את
הסיפור הזה לדבר מדהים"
"אממם... אני לא בטוח שיש לזה הרבה סיכוי, ואני לא כל כך רוצה
להשקיע בשטות כזו. אבל תראה, נעשה הדגמה אחת שממילא התכוונתי
לעשות בשבילך, ואני אשאל אם זה אפשרי לגרום לך גם לראות אותם,
ונחליט לפי התשובה של ה'שדים'"
"בטח. זה יהיה מצוין. אתה פועל הרבה לפי עצות של ה'שדים'?"
"לפעמים. כלומר, יש דברים שהם ממש עוזרים בהם. אני משתמש בשדים
שהעלתי כדי לכתוב עבודות שלי ודברים כאלה. הם נורא עוזרים
לעבודה שלי באופן כללי. בקיצור, תבוא אלי בעשר."
העיתונאי עמד לענות, אך אלכסנדר קם והסתלק מהמקום, תוך נפנוף
ידיו ומחווות לכיוון שעונו.


החדר היה חשוך, מואר קלושות באור מנרות המפוזרים במקום.
במרכז החדר עמד אלכסנדר, בחלוק לבן מול שולחן עמוס חפצי 'עידן
חדש' - שמני הרחה, סכין מאוירת, נרות ריחניים, קריסטלים
וסמלים.
"תיכנס. ככה נראת ה'מערכת'. רוב החפצים ושאר יוצרים אווירה,
כדי לעודד מצב רוח מתאים באדם. אני מציע גם לך להיכנס לאווירה,
לא לתת לחוסר האמונה להפריע לך לראות"
"לראות?"
"כן. הריחות והדברים האלה מעלים אסוציאציות, שמאפשרות למערכת
הזו לעבוד. אם אתה חוסם את האותות, אתה לא מקבל כלום. טוב,
שאלות אחר כך. אני מתכוון להתחיל"

אלכסנדר החל למלמל בעברית עתיקה. העיתונאי עמד לשאול עוד שאלה,
אך הפסיק כשראה את פניו הרציניים כשאלכסנדר פנה לכיוונו.
המילמול הפך לאנגלית, והחל תיאור שיר מוזר על אלים ושדים.
אלכסנדר החל בהקראות מלאות דרמה, והעיתונאי שמע רק מספיק כדי
להבין שהקריאה היא לשד כלשהו לבוא ולהתגלות. הוא נזכר ששכח
להתחיל את ההקלטה, אך הבין כי מאוחר מדי לבקש רשות. הוא בטח לא
היה מרשה בכל מקרה.
באלכסנדר נלחמו שני קולות שונים. אני לא מאמין שאני עושה טקס
עבור העיתונות, אמר אחד. המחקר הזה נראה פחות ופחות אמין מרגע
לרגע. כן, אבל יש לי מחויבות כלשהי כאדם לחלק את הידע הזה
לעולם, אמר הקול השני. אלכסנדר הכירו כקול השני שעולה רק
בטקסים. עצם המחקר שינה אותי, אמר לעצמו. אני כבר לא רק
חוקר.

אלכסנדר ראה את השד שזימן, שד החוכמה, שמגלה איזה שד להעלות
עבור שאלה מסוימת, מופיע מולו.
הוא החליף את קריאתו לקריאת השלום עבור הרוח, וחשב בשעשוע כי
כך הוא אומר לעיתונאי שהשד הופיע גם בלי לפנות אליו. הדבר הזה
ממש כתוב עבור קהל.
העיתונאי עצמו ישב והתבונן מסביב, מחפש סימנים של שד כלשהו.
'אני חושב שאני שומע אותו', לחש.

אלכסנדר הרים קולו והביע את השאלה. מהם הסיכויים לאפשר
לעיתונאי לקרוא ולראות את השדים, שאל. כמה זמן זה ייקח. מהם
הקשיים. עבור כל אלה, איזה שד להעלות שיראה לנו כל זאת?

הוא התחרט, בינו לבינו, שלא יכל לפנות עכשיו לעיתונאי ולהסביר
לו שטות זו.  צריך בכוונה להאריך את הטקס, כדי שהתוצאה תהיה
מדויקת.

השד הסביר לאלכסנדר בדיוק איזה שד להעלות ומה לומר לו,
ואלכסנדר החל להעלות את השד שהציע. השד החדש עלה בקלות,
ואלכסנדר פיקד עליו לפי ההוראות המדויקות שקיבל.
הוא חזר על שאלתו המלאה, והשד הראה לו חיזיון.

אלכסנדר ראה אותו ואת העיתונאי, וידע כי הוא רואה תרחיש אפשרי
לשבוע מהיום.
העיתונאי עמד והתבונן באחד השדים החזקים יותר שיש, ונראה על
פניו שהוא רואה אותו ופוקד עליו.
מעולה, חשב לעצמו. אני אוכל כמעט ללא מאמץ להפיץ את הידע שלי
לעוד אדם. ועוד לאחד שימסור אותו להמונים. עיתונאי!

החיזיון המשיך.
אלכסנדר ראה את העיתונאי, בחדרו הפרטי, קורה לשד הממון והכסף.
הוא ראה אותו מעלה ופוקד על שד המלחמה.
הוא ראה אותו בראש מיליציה צבאית, במלחמה דמויית חפירות
אלימה.
איך זה ייתכן, זעק בנפשו.
הוא ראה את העיתונאי מעלה את השד הראשון שלו - אחד ה'מלכים
הגדולים', שמהווה תמונה של האגו שלו, ועבודתו היא לשלוט ביתר
שאת על שאר השדים ולחזק אותם. הוא ראה את העיתונאי מושחת מכח,
ובנסיונו להעלות את כח שדיו מעוות את אישיותו.

אלכסנדר הבין מייד. אסור לו בשום אופן לאפשר לעיתונאי ללמוד
ידע זה. הוא הבין את הסכנה שהדבר מספק לעולם.
אך הספר כבר ידוע לו. ידוע לו שאני הצלחתי. האם הוא לא ילמד
לבדו, גם בלי עזרתי?

הוא ראה חיזיון נוסף.
אלכנסדר הבין את המצב, וראה שאין לו שום ברירה.

הוא פנה אל העיתונאי, סכין הקריאה לשדים שלו עוד בידו.
אני אוכל לדאוג לעצמי מזה, הוא אמר לעצמו, כשדקר את העיתונאי
בריאותיו. כוחות השדים יאפשרו לי לשרוד את זה.

אך הסכין שותתת דם עכשיו, אמר לעצמו. המערכת שלי שבורה.