נעמי.
נעומי.
נעמי.
אני לא מסוגל לקרוא לה נעמי, רק נעומי.
ואז גם יעל קראה לה נעומי.
ואני עוד קוראת לה נעמי, למרות שאני כבר המיעוט.
נעמי לא מדברת איתי. אני כבר לא בטוחה אם היא צודקת או לא. אני
הייתי חוזרת לדבר עם עצמי בשלב מסויים, נראה לי. עכשיו גם יעל
לא מדברת איתי, אבל ליעל ממש אין סיבה. וגם אני לא באמת מדברת
עם אנשים.
בהתחלה עוד איכשהו סמכתי עליהם, על חלקם לפחות. דפנה, בני,
אמיל. יעל. עכשיו אני כמעט לא מדברת איתם. כמעט לא מדברת עם אף
אחד יותר. גם לא עם הישנים. די חסר לי לדבר עם אנשים, וגם קצת
כואב לי שהם לא מדברים איתי, אבל אני אתרגל לזה.
זה עדיף על מקודם.
קרח. |
