|
1/9/98
אני כל כך מבולבל ומעורפל
ולא מבין כבר כלום מהחיים
איך נפלתי מסוסך הלבן
בפתאומיות בהפתעה מוחלטת
קיבלתי מכה בראש
ועכשיו כואב
והכל מטושטש מעורפל
מסוחרר לגמרי ולא מבין כלום
לא מבין למה את
לא מסתובבת חזרה
ומעלה אותי חזרה
על סוסוך הלבן
למה את ממשיכה לדהור
מבלי להביט לאחור
מבלי לחשוב מה קרה
מבלי לנסות לדהור שוב יחדיו
ואני עוד מטושטש ומסוחרר
מתחיל ללכת לעבר האופק
שנראה כאילו לא ניגמר
לעומת שהיינו יחד הוא היה קצר
נתקל בלוחמי החרות
אשר מנסים לשכנע אותי
לחיות מבלי קשרים מבלי אהבה
ואני עוד כואב
עוד מטושטש ומסוחרר
ומחפש את סוסך
בכל קצוות העיר
ובכל עיר קטנה
ואת כבר דהרת מזמן
לעיר הבלבול
וישנה במלון התהייה
בחדר הלא יודעת
שוכבת במיטת הבדידות
על כר העצבות
מנסה לקום ממיטת הבדידות
ולצאת מחדר הלא יודעת
להיפטר מהתהייה
ולצאת מעיר הבלבול
ולדהור שוב על סוסך
אבל הבדידות במצור
ואת לא יכולה לצאת
מהבלבול והתהייה והלא יודעת
הבדידות והעצב
כי לא חזרת לקחת אותי איתך
כשאת בעצמך לא הבנת למה
שיר "המשך" ל "אך בחלומי" |
|
|
מאות סלוגנים,
אלפים שלחתי, מה
לא ניסיתי, כל
סוג של הומור,
שנינות שטרם
נראתה כמוה,
סרקזם אכזרי,
נונסנס מוחלט,
הכל! ואף לא אחד
התפרסם.
בסוף החלטתי
לכתוב אימייל
לבועז ולבקש
ממנו שידבר עם
הזה שמאשר. אחרי
שבוע בועז חזר
אלי, ואמר לי
שהזה שמאשר חושב
שיש לי אחלה
סלוגנים, אבל
שאני צריך
להפסיק לכתוב
אותם בשוודית.
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.