השערה נפלה לתוך הכוס. ארבע נרות נשמה עמדו בצד ודנו בשאלה איך
להתקיף את השתקפויותיהם בחרסינה שנראו כמו שבט קדמוני, מחרחר
מלחמה הניצב מאחורי העצים. העצים היו השתקפותה של מנורת נרות
לשבת בעלת שלושה קנים שחסמה את דרכם של נרות הנשמה שעמדו
מאחורה מלהסתער ישירות על השתקפויותיהם. גם ליטופי האור
המשולהבים על הקיר בין ההשתקפויות לבין הנרות די הפחידו אותם,
ולכן הם המשיכו במשך שעות לאכל את עצמם לאט לאט בהכנות
קדחתניות ובמונולוגים חוצבי להבות.

תה חם לא בריא בקיץ. תן לו להתקרר.

אין לך שום סיבה להסתכל בשערה שבכוס התה שלא שלך, של שכנך,
אולם מתוך כפייתיות, אף על פי כן, אתה עושה כן.

כך גם אינך רואה שגם לך נפלה שערה. שתה את התה.

קח עוגיה.

ציפור מצפצפת בחוץ במקצב מעניין. אני מנסה למדוד את המקצב
הקבוע שלה ובדיוק אז היא משנה אותו. מייד אחר כך היא חוזרת
למקצב הקבוע. מקצב מוזר מאד. אחר כך היא כבר מנגנת דברים יותר
פשוטים. כיום בדרך כלל לא שומעים ציפורים מצייצות בשעות כאלה
של
היום. הרעש הסביבתי גדול מדי. רק בימים מיוחדים כמו היום
שומעים אותן, או בזמן הזריחה ולפעמים בשקיעה וזה נותן הרגשה של
פעם, כשהיה פחות רעש, כשהזיהום היה קטן יותר, כשהחיים היו
פשוטים יותר וזה היה בסך הכל לפני חמש עשרה שנה. הנה הציפור
חזרה בדבקות מעוררת הערצה אל המקצב הראשון. עוד מעגל נסגר
ונחתם.

אולי חותמים לי עכשיו על גזר דין בשמיים ונשמתי תצא לחופשי
בעוד שנה, אחרי הורדת שליש על התנהגות טובה. ואולי לא. שעת התה
היום נגמרה.