שוב זה הגשם המטיח האשמות חריפות על צוהר ליבי.
מטיח בי על הפזרנות, המתירנות ואף על הבדידות.

כזוג ידיים זעירות האוחזות בבדולח
כך אאחוז בגורלי ואביט אל מה שישתקף ממני
בעוד עשרים שנה.

את הגשם אמחה ואשלוף את השמש,
ואת הקשת בענן שתצבע את חורף חיי.

ולא אשכח אותך ידידי
על שהיית כאן איתי,
וצבעת בתכלת וארגמן
כל רגע שחלף בזמן.




22.03.03
לש.