לא תמיד יש לי זמן להיות שפוי, לפעמים אני פשוט ממהר. כשזה
קורה אני מעדיף להיות לבד כי חוסר שפיות זה דבר אישי. בגלל זה
אני מתחבר לאיש הזאב. אני גם אוהב את הירח אז אולי זאת הסיבה
בעצם. לפעמים בחוסר שפיותי אני אפילו מעיז לשאול את עצמי שאלות
אישיות. זה הרגע שממנו אני הכי מפחד, הכאילו קירבה הזאת ביני
לבין עצמי שאני מרגיש מספיק חבר לשאול את מה שבאמת מפריע לי.
בדרך כלל יש איזה כמה שניות שקט אחרי זה כמו שאתה שותק בתוכך,
שתיקה מוחלטת, כשנופלים לך המכנסיים דווקא כשהיא עוברת. בזמנים
שבהם חוסר השפיות יותר ניתן לשליטה אז אני אפילו מזמין את עצמי
על חשבוני למשחק קלפים, בירה וחפיסת נובלס. אני ממש מסתדר עם
עצמי באותם רגעים, עד שאני מפסיד. אני פשוט לא יודע להפסיד. זה
עוד משהו שאני אצטרך לדון עם עצמי עליו כשיהיה לי הצ'אנס.
כלומר כשאני אאבד את שפיותי שוב. הכי גרוע זה כשאני מגיע
למכות, אני פשוט לא יכול לשלוט בעצמי, אני מעצבן את עצמי כל כך
שזה מטורף, ומכות חזקות לא סתם. כשאני הולך למכולת תחת השפעת
חוסר שפיות אני קונה הכל פעמיים כי אני לא סומך על עצמי. בגלל
זה החלטתי לא ללכת למכולת יותר במצב הזה אבל איך שקפצה עלי
החוסר שפיותה הפסקתי להקשיב לעצמי. זה עלה לי 300 שקל. עכשיו
אני כבר לא אוכל לפנק את עצמי במנוי שנתי לבמבה אוסם. אני שונא
כשאני דופק לעצמי תוכניות. פעם אפילו תכננתי את הרצח של עצמי
אבל גיליתי ממש ברגע האחרון שאולי בראש יש לי חוסר שפיות אבל
הידיים ממש לא בקטע של התאבדות. את חוסר שפיותי הפעם אני
מתכוון להעביר בבית מלון נורא נחמד. שיבתא קוראים לו אם אני לא
טועה. ממש נחמדים שם. אני מאוד נהניתי שם פעם שעברה, עצמי קצת
פחות. הוא טוען שמתעללים בו שם, אני חושב שהוא סתם פרנואיד זבל
ושבאמת מתחת לחזות של הילד הטוב הוא סתם קומוניסט עם נטיות
לרודניזם. אני חושב שבאו לקחת אותי. איזה נחמדים הם, באים עד
הבית ועוד נותנים לך זריקה שתישן כל הדרך...