(שיר מתוך המחזה "ימים לפני מבול")
כעת אנשא אותך
הרחק, לארץ רחוקה
כשאין איש רואה אותנו
הביטי בפצעיי מחלימים במהרה
לא נותרו בי עוד עצב
לא שנאה או תסכול
אנא עופי איתי
לימים לפני מבול
כה תם הוא יופיך
אין לכנותו במילים
עם שיבת טוהרתך
נותרה רק דמעה שחורה בעיניים
לא נותרו בי עוד עצב
לא תסכול או שנאה
אנא עופי איתי
לעולם הבא
ילדי הנרות
מקוננים הפזמון
מבטם חדר את הכלא
שעושה אותם ומשלחם לכיליון
אנא תני לי לשאת אותך
ונרקוד לתמימות
בתוך חלום המציאות
נשחזר את הילדות
אין עוד אחד
שמבין
רגשותיי
מלבדך
אשא אותך
אשא עימי
אל השלווה שבראש שלי
כעת שנשאתיך
לארץ רחוקה
עלינו לשוב לעולם
קוראים לנו לשוב חזרה
אנא עצמי את עיניך
ונחלוק אהבה
השלווה שבראש שלי
נעלמה וכבתה
אין עוד אחד שמבין את רגשותיי
מלבדך, אלייך אלך, עד שאבין
את שלווה - שבראש שלי. |
