הדבר האחרון שאני זוכרת זה ששכבתי על הדשא, על הגב, מסתכלת אל
השמיים עם חיוך על הפנים. זה הדבר האחרון, והיחיד נראה לי,
שאני זוכרת מאז.

כבר כמה שנים טובות עברו מאז... חמש בערך... ועדיין, אני לא
זוכרת שום דבר, אבל אשכרה שום דבר ממה שקרה.
רק את עצמי. שוכבת על הדשא. על הגב. מסתכלת אל השמיים, עם חיוך
על הפנים.

אני חושבת שידעתי, וזו הסיבה שחייכתי. יש מצב.
כן. כן... ידעתי. זאת בדיוק הסיבה!!!

אז הגעתי לשם. בכוחות עצמי. רק אני, לבד לבד! בלי עזרה של אף
אחד. גם ככה לא ממש יכלו לעזור לי... החלטתי שאני הולכת, שאני
עושה את זה. אז קמתי... ועזבתי. פשוט ככה. בלי לארוז דברים, לא
לקחתי עליי כלום. פשוטו כמשמעו; קמתי ועזבתי.

הדבר האחרון שאני זוכרת זה ששכבתי על הדשא, על הגב, מסתכלת אל
השמיים עם חיוך על הפנים. זה הדבר האחרון, והיחיד נראה לי,
שאני זוכרת מאז.

ותמיד אתה איתי... יודע שטוב לי
חושבת המון, לוקחת מכחול
מציירת תמונה, שלי ושלך
צבעים לבנים, שמיים כחולים...