אני?
מכורה?
מה פתאום. אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה.
אבל אני לא רוצה.
למה לא?
ככה. נחמד לי. זה מבטל את הצורך להרגיש. ובכלל, גורם לך להרגיש
דברים נחמדים כאלה שרק אנשים אחרים חווים.
זה שורף תאי מוח? כן. אני יודעת.
אז מה? כמה כבר צריך לדעת. בכלל, המוח לא עושה לך טוב. זו סתם
אשליה שגרמו לכולם להאמין בה. כמה שפחות תאי מוח, שמחים יותר.
באמת. זה בדוק.
על ידי מי? על ידיי.
אז מה אם לא יהיו לי חברים? החברים היחידים שאני צריכה הם
אנשים שמבינים אותי. ואם הם לא מבינים את זה, אני לא צריכה
אותם.
חוץ מזה שיש לי חברים.
הם בתוך קופסה? כן. אני מניחה שאפשר לקרוא לזה כך. אבל הם שם
וזה מה שחשוב, לא?
בטח שאני עושה דברים אחרים. אני הולכת בבוקר לבי"ס. ואני ישנה.
ובין לבין אני צופה.
אז מה? זה לא אומר שאני מכורה.
כן, אני אוהבת לראות טלוויזיה. אבל אני לא מכורה. אני יכולה
להפסיק מתי שאני רוצה.
אבל אני לא רוצה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.