אריאל אפשטיין / חלודה |
אף כי נדרתי לחדול.
תריסר רגעים במקלחת הציבורית
הדהירו אלי כבמכונת זמן
כמויות מזיקות לריאות
של אנטי שכחה,
דיס הכחשה.
פלדת אל החלד שמיניתי
לדחלל בחלקתה בגני
(שלא אגע)
פצה כנורת פלורסנט מדממת,
משלחת רסיסי פרפרים לבנים
ללחוץ בדפנותי -
משאףמהרמהר
ושוב שוגה בדמיונות
אני רואה אותה בעיני רוחי,
האור הלבן גולש על פניה.
הנה היא נכנעת לי סוףסוף,
כביכול נכנעת לעצמה,
כביכול לגורל.
כפליים שוגה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|