אני לא אפתח במשפט פתטי, אני פשוט אשפוך הכל ונראה מה יקרה.
נכנסתי למצב שקשה לי לצאת ממנו.
שמעתי כבר הכל. שמעתי, תצא לבלות תכיר אחרות, תעשה דברים תצא
מזה... שמעתי צעקה, די די מוטי.
זה התחיל לפני שנתיים, הכרתי מישהי שנשמעה נורא חמודה, נורא
חכמה. הכרנו שנה וחצי, בהתחלה זה היה בטלפון, דברנו ודברנו
ודברנו... עברנו למכתבים אמיתיים, בהתחלה הם לא היו רציניים,
ואז הם נהיו יותר ויותר ארוכים ומעמיקים.
אני יודע עליה כמעט הכל, אני לא אגיד הכל כי בכל זאת אני גר
רחוק ממנה ויש לה ידידים שאני מכיר רק בשמות. אבל בפנים, אני
הכרתי אותה כמה שיכלתי.
אחרי חודשיים היא פגשה מישהו והוא ריגש אותה והם הפכו לחברים,
היא אהבה אותו נורא, הוא נתן לה המון, הוא הרשים אותה נורא,
אני יודע את זה כי היא ספרה לי הכל.
אבל לאחר תקופה מסוימת הוא התחיל לקנא, הוא לא נתן לה לדבר
איתי, הוא הקשה עליה וחסם את החופש שלה באיזשהו אופן שלא בדיוק
הבנתי.
אף אחד מהחברים שלי, מהסביבה שלי, לא ידע על הקשר שלי איתה.
היא היתה מתקשרת אחרי שהוא עצבן אותה, בוכה לי בטלפון, ואני
הקשבתי וניסיתי להבין וניסיתי גם להציג את הצד שלו, כי היא
אהבה אותו ולא רציתי להפריע באיזו דרך עקיפה. גם כשהם לא היו
רבים וסתם בוכים מאהבה, היא היתה מתקשרת ומתרגשת לספר לי את
זה. היתה לה תקופה מאושרת איתו, אבל הוא היה מקשה עליה כשהוא
היה מקנא.
לאחר חצי שנה בערך, הוא הכניס אותה להריון, אני ידעתי ראשון,
אמרתי לה שתפנה לאמא שלה דבר ראשון וניסיתי להרגיע אותה כמה
שיכולתי. היא פנתה לאמא שלה, ואמא שלה תמכה בה ועזרה לה לאורך
כל הדרך בהפלה. חבר שלה קיבל צו שמונה והיה קצת רחוק ממנה.
היחסים שלהם הלכו והתדרדרו עד שנמאס לה והיא חתכה. החברות שלה
תמיד דחפו אותה להפסיק את הקשר בניהם, שהוא לא בריא, אני תמיד
ניסיתי להציג בפניה את הצד שלו, אך בסופו של דבר היא התחילה
לחשוב שאני נגדה, אז החלטתי להיות אובייקטיבי, וראיתי שהקשר
בניהם נחלש אז תמכתי בהחלטה שלה.
היא נפרדה ממנו, בכאב גדול, אך הוא עשה את זה מכוער יותר והיא
שנאה אותו על כך.
ככל שעבר הזמן החשק שלנו לראות אחד את השני גדל. כשהיא עזבה את
חבר שלה, לאחר חודשיים יזמתי פגישה ונסעתי אליה. התאהבתי בה
במבט ראשון, לאחר אותו לילה לא יכולתי לישון בלילות כי חשבתי
עליה, היו לי פרפרים ענקיים בבטן. באותה תקופה יצא לנו להיפגש
יותר מהרגיל, אחת לשבוע אפילו. אני התרגשתי ממנה כל הזמן הזה,
היה לי כל כך כיף איתה - הייתי מאושר. לבסוף החלטתי להגיד לה
את זה, אז רמזתי לה שהתאהבתי במישהי ואני לא יודע את הדרך
להגיד לה. בסוף היא הבינה את הרמז.
נפגשנו שוב. הסתובבנו קצת, וכשהיא היתה צריכה לנסוע, נישקתי
אותה. תכננו להיפגש שוב, שבוע לאחר מכן, היא באה ושוב הסתובבנו
קצת ונתתי לה מתנה ליום הולדת, יותר נכון חצי מתנה, ציור
שציירתי במיוחד, ציור בשבילה, אמרתי לה, אני מצייר רק למי
שחשוב לי באמת, והיא באמת השניה שקבלה ממני ציור שממש השקעתי
בו 4 שעות של השראה אמיתית. מאחורי הציור כתבתי: "כמו שאת
כלואה ברגשות שלך." בציור הייתה בחורה עם חזה חשוף וטבעת ברזל
סביב לצוואר שלה. מסגרתי את התמונה ונתתי לה אותה.
באחד הימים שהסתובבנו יחד, היא ראתה זוג כריות מפרווה, היא
אפילו לא זכרה שהיא ראתה אותן כשהבאתי לה אותן, אבל היא אהבה
אותן נורא, היא הזכירה את זה תמיד, כשאוהבים משהו תמיד יודעים
מה יגע בלב שלו.
לאחר חודש שהיינו נעתקים לנשימה אחד של השני, היינו יכולים
לשבת על המטה ולבהות אחד בשני ולהרגיש נפלא. כל נגיעה היתה
מלטפת את הלב. אי אפשר להסביר את האהבה שהרגשתי כלפיה. היה
לילה אחד שהיא פשוט בכתה מרוב שהיה לה טוב, אחרי שהיא ספרה לי
כמה טוב לה איתי. אני תמיד ניסיתי לרסן את הקנאה שלי והיא
כיבדה אותי על זה. והיא קנאה בי לפעמים אבל תמיד ידענו שזה
קנאה חיובית.
את הסוף לא ראינו שנינו, הרגשנו כאילו זה ממשיך לעד... אבל
אני ידעתי שזה יגמר מתישהו, אם לא אהבה, אז משהו אחר יפסיק את
זה.
ואכן זה קרה, שבוע אחד, הרגשתי במשך כל הזמן הזה שמשהו מפריע
לה, היא הפכה להיות לחוצה, פתאום זה שאני רגוע ואדיש, לא
מתעצבן מהר - עצבן אותה, במקום להרגיע אותה. הבנתי שמשהו לא
בסדר ואמרתי לה, אמרתי לה שאני מרגיש שיש משהו שמפריע לה והיא
לא אומרת לי. שאני אוהב אותה ורוצה לעזור.
לבסוף נסעתי אליה, לקראת החג, קניתי לה פרחים, וכשהגעתי, אפילו
נשיקה היא לא נתנה לי כמו שצריך, והייתי צריך. והייתי צריך
לבקש חיבוק, היא התחמקה ממני כל היום ונעשתה אדישה אלי, אפילו
לפרחים שהבאתי לה היא נתנה להתייבש בחוץ בלי מים. כל היום היא
התחמקה ממני, אולי חשבה שאני אשכח מזה. לבסוף היא אמרה לי:
"אני צריכה פסק זמן , אני צריכה זמן לעצמי, אני מרגישה שאתה
נותן לי המון ואני לא יכולה לתת לך בחזרה..."
אני נפגעתי כל כך, בכיתי, הסתגרתי בעצמי. לא יכולתי לדבר איתה,
בסוף הייתי חייב ללכת, כל הדרך מיררתי בבכי והרגשתי אפס כמו
שבחיים שלי לא הרגשתי. היא אמרה לי שאני חשוב לה והיא לא רוצה
לפגוע בי. אבל אני נפגעתי נורא, לקחתי את זה קשה. הבנתי מה
עובר עליה, הבנתי שהיא עדין פגועה מהחבר הקודם. אולי לא הייתי
אחראי. אבל אני נכנסתי לזה בידיעה ושאלתי אותה אם היא מוכנה,
היא זרמה, וזה לא הלך כנראה. ניסיתי לדבר איתה, אבל היא רצתה
שנהיה ידידים, היא לא רצתה לדבר על זה, אני נסעתי עד אליה
במיוחד כדי לדבר איתה, כי איפשהו פגעתי בה בלי כוונה, רציתי רק
לדעת איך פגעתי כדי שלא לפגוע שוב.
כשחשבתי תמיד מה קרה, ומסביבי תמיד אמרו לי שהיא הרעה - אני לא
רציתי לחשוב ככה. עד עכשיו אני חי בקונפליקט עצמי, אני פוגע
בה, פוגע בעצמי על זה, ומבקש סליחה ממנה.
אחרי תקופה שאני לא יכולה למדוד כי היא מדודה אצלי ברגשות,
החלטתי שהידידות לא טובה, היא לא
יכלה לקבל את זה ואני שוב נכנסתי לגעגועים ומחשבות וכנראה ששוב
פגעתי בה ושוב בקשתי סליחה...
ואז כשנסעתי אליה היא לא הסכימה לדבר. שוב בכיתי. כל הדרך
הביתה בכיתי לא ראיתי כלום בגלל הדמעות.
לא יכולתי לנהוג.
עשיתי תאונה, כמעט נהרגתי, במזל ממש יצאתי חי, לא ברור לי למה.
היא התקשרה יום למחרת, לא ברור לי למה. אמרתי לה שאני לא יכול
לדבר, היא התקשרה יום לאחר מכן וגם לא יכולתי לדבר. היא הפסיקה
להתקשר, ולאחר שבוע וחצי דיברנו שוב. היא ירדה עלי ואמרה לי
שאני פוגע ובורח, ושאני הראש במערכה נגדה וזה מפריעה לה. אני
לא הבנתי על מה היא מדברת, אבל זה לא היה זמן טוב לשאול, הייתי
עסוק מידי בלהיפגע.
החלטנו לנתק את הקשר סופית עד שנרגע והיא אמרה שאני אוכל
להתקשר מתי שאני רוצה בעתיד. לא התקשרתי. לא שקלתי אפילו, זה
היה כל כך מוצק בעיני - שלא להתקשר, כך שאפילו לא הרהרתי בזה.
אבל אני עדין חושב עליה ואני בדיכאון כל יום, ובוכה בגללה לפני
שאני הולך לישון וחושב עליה שאני מתעורר. אני מאמין שאני גם
חולם עליה בלילה לפעמים, כי אם היא לא בהכרה שלי - היא בתת
ההכרה שלי.
מה אני עושה עכשיו? היא בטח שונאת אותי עכשיו... עוד תאונה? |
