אני חולפת על פניהם של מכרים
הם מעגלים סביבי
חישוקים מערטלים אותי
חיזוקים מכל מקום.
שואלים שאלות.
מה עשית? איפה היית?
איך את מתמודדת?
אני בתזזית שלי,
פונה ימינה, עוקפת משמאל.
בעיקר שותקת.

אלה חקירות שבאות מרומזות
אף אחד לא בא לדבר איתי על רגש
כניעה טוטאלית למנהגי נימוס
אלפי מילים רחמניות,
מנגנות דרך פיות
כקלידי פסנתר.
לשונות צולבות מיתרי גיטרות.
לא רוצה לשמוע מנגינה נדושה.
מה עשית? מתי זה קרה?
ולמה? למה?
שואלים בקצב אחיד.
תסבירי, תנמקי, תגיבי.
ואני שותקת.
תזזית לאחור. קפיצה.
דילוג של התחמקות.

מתישהו נכנסת לתוך מיטה
זזה בעצמי. בלי סיבות.
תנמקי עכשיו. נראה אותך.
תסבירי לעומק.
תכתבי בלי אותיות.
אני זזה בחוסר מנוחה,
פינה אחת, פינה שניה.
כבר לא שותקת.
כשנגמרות השאלות
אני עוסקת בתשובות,
בתוך עצמי עם עצמי.
מתנועעת בתוכי.
אחוזת תזזית.