"יושבת, חושבת, ולא יודעת מה לעשות"



אני חולה.
חולה מגעגועים... מתי תחזור כבר ילד יפה שלי?

הזמן עובר, אני כבר כמעט ולא זוכרת איך אתה נראה,
מנסה לשמור אמונים לאחד והיחיד, ליפיוף שלי...
אבל לא .. כל כך קשה, אני לא מצליחה...


"אומרת עוזבת ולא יודעת מה לחשוב"

ניסיתי....
באמת שכמה פעמים ניסיתי..
אבל משום מה אני תמיד חוזרת.. לשם למקום הכואב הזה, למקום שדפק
לי את החיים במובן מסוים.. אני תמיד איכשהו חוזרת אליך, ילד
קטן ותמים שלי.


ורק אני לבד...
ממש לבד.

אתה כבר לא מחכה לי, פעם חשבתי שזה משנה לך.
היום הבנתי שלא..
ועכשיו שאני מסתכלת על זה- אף פעם לא חיכית לי.

יש לך עכשיו את התגלמות השלמות.
והיא כל כך שלך.
אתה כל כך מאוהב.
שקוף מדי.

אף פעם לא באמת אהבת..
תמיד הייתי זאתי שאתה בורח אליה,
עכשיו אני זאת שאתה בורח ממנה?

ורק אני לבד.
חושבת על אהבה.


"אורזת, עוזבת וחוזרת חזרה"

מצאתי את עצמי בפתח לעולם חדש.בלעדיך.
חייכתי.
ניסיתי לפתוח את הדלת הגדולה והאימתנית הזאת.
הצלחתי.
חייכתי.

ואז.

חזרתי. אליך.

אבל..... אתה לא אתי.



"כותבת אקורדים, היא מכורה לטיפה המרה"

ניסיתי למצוא דרכים.
להסביר לך כמה קשה לי...
להראות לך כמה אני אוהבת.

ותמיד הבנת.
וזה כל כך מעצבן, להבין. ולשתוק.

לנסות לנחם, לתת את החיוך של
"אני אתך תמיד לנצח"
אבל לא באמת להיות שם בנצח הזה.


אז כתבתי שירים... כדי להראות לעצמי כמה אני עלובה.


ורק אני לבד...
ממש לבד.



אז כתבתי שירים.


היום הרגתי אותך במחשבות שלי.