לפעמים קמים בבוקר, ויש הרגשה שאין כח להתחיל את היום.
לא בגלל שלא ישנתי בלילה, זאת אומרת גם, אבל לא רק כי גם זה
שלא ישנתי בלילה קשור לאותה הסיבה.
פשוט אני יודעת שהיום הזה יהיה אותו הדבר או לפחות דומה
לקודמו, ולזה לפניו ולזה שלפניו וכו' וכך זה נמשך, ולא משנה מה
אני אעשה ההרגשה נשארת.

אני אבודה. אני מתהלכת בתוך מבוך ללא התחלה וללא סוף, מחפשת
דבר שאני לא יודעת מה הוא, רק הלב שלי, או לפחות מה שנשאר ממנו
מוביל אותי.  הלב שלי הוא החבר הכי טוב שלי במקום בו אני
נמצאת, ההגיון והשכל הישר כבר ויתרו עליי כשהבינו שזו דרך ללא
מוצא, אבל הלב שלי תמיד מוצא את הנקיקים בחומה, ששניהם לא ראו,
הוא הולך דרך קירות- זה כואב, הוא נפגע אבל זה רק בגלל שהוא
פועל לבד. אם רק השניים האחרים היו עוזרים לו, נותנים לו יד
אולי או מראים לו דרכים אחרות, פשוטות יותר ומכאיבות פחות
להגיע אל אותו המקום.
אבל הם יודעים רק לעמוד מהצד ולהגיד היינו עושים את זה טוב
יותר.

הלב שלי ספג כבר הרבה מכות,מכלכך הרבה אנשים, אני בעצמי לא
מבינה איך הוא עדיין שורד, איך הוא עדיין ממשיך להתעקש,
שהתשובה, שמה שאני מחפשת נמצא אי-שם והוא עוד יגיע אליו.
אני מטפלת בלב שלי כמו שאמא מטפלת בתינוק - אני רואה איך הוא
מנסה ללכת בדרך שלו, לבד בלי עזרה מאף אחד, ואיך הוא תמיד נופל
אבל תמיד קם ומנסה שוב בלי להתייאש. יש לי הרגשה שבסוף הוא
יצליח וכל המכות יהיו שוות משהוא. הבעיה היא שזה כל כך כואב -
עכשיו. וזה עוד יכאב הרבה, ואולי החשש הכי גדול שלי שמה שאני
רוצה לא רוצה אותי?

פעם הייתי חסידה גדולה של אהבה ושל רומנטיקה, חשבתי שיש אלפי
מלאכים למעלה והם מכוונים אותי אל מי שיהיה אהבת חיי. אני
אפילו הבטחתי לעצמי שכשאני אמצע אותו אני אתן לו את הדבר הכי
חשוב לי- את התינוק שלי- את ליבי.
ומצאתי אותו, אני חושבת לפני קצת יותר מחמש שנים, ואיבדתי אותו
אני חושבת לפני קצת יותר מחמש שנים. לא, זאת לא טעות, הטעות
הייתה שלי כבר אז כשמצאתי אותו אבל משהוא בי עצר אותי מלקחת
אותו לעצמי.

אני חושבת שזו הייתה הפעם הראשונה ששלושתם פעלו ביחד- הלב,
ההגיון והשכל הישר הכוונה. כולם אמרו לי הוא שלך, זה הוא קחי
את מה ששייך לך, את מה שתמיד רצית. אבל לא הייתי רגילה לזה, כי
גם אתה רצית ונורא פחדתי הייתי בשיא האושר רק מהמחשבה עלייך,
אתה היית שם תמיד, ואתה טיפלת בלב שלי בשעה שכולם פגעו בו,
והוא זוכר- עד היום הוא זוכר ורוצה להודות לך.
בינתיים התינוק שלי גדל ונהיה לילד קטן שעדיין זוכר את מי
שגידל אותו
אבל אתה שכחת אותו- אתה שכחת אותי-את שנינו, אני אפילו לא
בטוחה
שאתה ידעת עליו ואני מפחדת לומר לו, הרי איך מספרים לילד קטן
שאין כזה דבר גמדים, ואיך מספרים ללב שבור שאתה כבר לא קיים,
לא בשבילו לפחות.

עכשיו שנים אחרי הוא עדיין מתעקש למצוא אותך, כמו ילד שמחפש את
אביו שברח מהבית, וההגיון שלי מנסה לומר לו שאתה לא יודע
עליו,שאתה אף פעם לא ידעת עליו ושאתה לא רוצה בו.
וגם... שאולי כשיראה אותך אז הוא לא ירצה אותך כי גם אתה השתנת
-אני יודעת - כולנו השתננו. אבל לא- הוא מתעקש להמשיך ולחפש ,
להמשיך ולדרוש אותך, הוא טוען שיש אצלך משהוא שלי, משהוא ממנו,
הרי לפני שנים אתה שברת אותו ולקחת חצי לעצמך, ואני לא יודעת
מה עשית עם החצי שלך אולי שמרת עליו וטיפחת אותו כמו שאני
עשיתי לשלי, וקיוות למצוא את החצי השני שלו ולאחד ביניהם.....
או אולי, וכנראה שזה גם נכון, שאתה פשוט זרקת אותו, נפטרת ממנו
כי אחרי כמה זמן הבנת שאין לו שום חשיבות, שאין מה לעשות עם
סתם חצי לב.

אז בבקשה, אם זה מה שעשית איתו, לפחותצ תעזור למה שנשאר לי
למצוא אותך, ותגיד לו, תגיד לו בעצמך את מה שעשית שגם הוא ישבר
ושלא ישאר לי כבר כלום, כי זה עינוי שלא נגמר לחיות עם חצי לב
ששנים מחפש את מה שישלים אותו, את מה שחסר.
אתה לא יכול לתאר לעצמך מה שעובר עליי, כל ערב אני מסתכלת על
הירח בתקווה שגם אתה מסתכל עליו וחושב עליי, און שבעצם זה לא
אני - זה הוא הלב שהשארת לי  הוא כל כך רוצה את החצי השני שלו
שהוא הוזה, ה-ו-א   ח-ו-ל-ה   א-ת-ה   ל-א   מ-ב-י-ן?!
אז בבקשה ממך אני מתחננת לפניך למען בני תתקן אותו - או תשבור
אותי.