-"ככה אמרת לו?" שאלה דנה בפליאה לאחר שסיפרתי לה את הכל עוד
באותו יום בארוחת צהרים שקבענו.
-"כן, אני הייתי בשוק גם מעצמי אבל אם הצלחתי להגיד את זה ככה
חד משמעית זה רק אומר שאני באמת כבר לא מרגישה כלפיו כלום"
-"מה קרה אז?" היא שאלה במתח בזמן שהחזיקה את הכוס קפה שלה בין
הידיים והסתכלה לי עמוק בעיניים עם המבט המהפנט שלה.
-"אז הוא קם והסתובב בכל החדר.. הוא לא ידע מה לעשות ולמען
האמת גם אני לא ידעתי אבל דנה אני אומרת לך הרגשתי טוב! הרגשתי
משוחררת, חופשית, הרגשתי שאני מוכנה למשהו אחר!" אמרתי
בהתלהמות תוך כדי שאני מנסה לשמור על הקול שלי יחסית נמוך כדי
שלא כל יושבי בית הקפה יסתכלו עלי בתמיהה.
-"כבר? עד כדי כך הרגשת חנוקה?" היא אמרה במעין צחוק תמוהה על
העניין.
-"כן, אני אומרת לך זאת היתה הרגשה נהדרת, כמו שאת הרגשת
שנפרדת מ..." שתקתי במהירות בשניה שהבנתי מה התחלתי להגיד.
לא רציתי להזכיר לה דבר כואב ולצערי כבר התחלתי להזכיר אז
העדפתי לשתוק. רציתי ישר להמשיך לדבר ולעבור אלאה אבל דנה כבר
המשיכה את המשפט.
-"איילה... את צודקת יש בזה משהו" היא אמרה בקול טיפה סדוק
וחיככה בגרונה.
-"אני מצטערת ילדה, לא התכוונתי להזכיר לך נשכחות שלקח לך המון
זמן לשכוח" ניסיתי להעלות חיוך על פניה והיא חייכה חיוך מתוק.
-"זה בסדר, אני עברתי את זה. אומנם את איילה אהבתי ואני עדין
אוהבת בצורה שקשה לתאר אבל אני עדין חושבת שהייתי צריכה להיפרד
ממנה. ואת צודקת, הרגשתי בדיוק את אותה תחושת חופש שאת תיארת
עכשיו"
דנה בהתה בהתה בשולחן, נזכרה בדברים שהיו אני מניחה.
איילה היתה החברה של דנה במשך 3 שנים כמעט עד שיום אחד דנה
החליטה שנמאס לה.
זה לא היה ממש יום אחד, זאת היתה תקופה שדנה פתאום התחילה
להיכנס לאותם דיכאונות שאני נכנסתי אליהם כשלי עלו מחשבות בקשר
ליואב רק שהיא לא דיברה על זה עם אף אחד, אפילו לא איתי ואז
יום אחד פשוט התיישבה לשיחה עם איילה ובסופה הן כבר לא היו
יחד.
היא לא אמרה לי למה היא נפרדה ממנה ואף פעם לא רציתי לשאול גם,
אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה שמכאיב לה אבל אני רק יודעת
שעכשיו היא לא בקשר עם איילה בכלל.
די פגע בי שהיא לא דיברה איתי על זה ואני מניחה שבמידה מסוימת
אני טיפה מסוקרנת אבל אולי היא חושבת שזה מוזר לי שהיא לסבית.
זה אף פעם לא הפריע לי אבל אף פעם גם לא דיברנו על זה אז היא
פשוט הניחה ככה כנראה ושמרה על הכל בפרופיל נמוך.
-" נו תמשיכי!" היא גערה בי אחרי שהתנערה מהמחשבות שהיא נכנסה
אליהן.
-"אחרי כמה דקות שנראו כשעות יואב שוב התיישב לצידי ושאל אותי
למה אני מרגישה ככה וכמה זמן אני מרגישה ככה כבר. הוא שאל למה
לא אמרתי לו את זה קודם ועניתי לו שלא רציתי לפגוע בו ושלא
הייתי שלמה עם עצמי אבל עכשיו אני כן." כל הזמן הזה הסתכלי
לדנה בעיניים. היום לה עיניים כחולות צלולות, מדהימות ביותר
ובשניה שהסתכלתי לתוכן הייתי שקועה בהן כ"כ שלא יכולתי להסיר
את המבט מהן. משהו בהן פשוט גרם לי להסתכל ולספר את הכל,
בחופשיות, יודעת שמאחורי העיניים האלו נמצא אדם שבאמת רוצה
לשמוע לי ולמה שקרה לי. זאת היתה תחושה טובה.
-"הוא אמר לי שהוא מבין ושבכמה שבועות האחרונים הוא שם לב
שמשהו לא אותו דבר אבל הוא היה כ"כ שקוע בלימודים שהוא חשב שזה
בגלל זה."
-"וואו, לקח את זה יותר טוב ממש שחשבת לא?"
-"הרבה יותר טוב. במיוחד שבהמשך הוא דיבר איתי על איך הוא
מרגיש ועל מה הוא חושב בצורה כזו חופשית וישירה דבר שהוא לא
היה עושה. אפילו אם היינו בלילה שוכבים במיטה, מדברים על כל
המחשבות שלנו, תמיד הוא היא שומר על איפוק מסוים."
-"הוא שמר על איפוק?? את זאת העצורה בד"כ לא?" דנה אמרה
בפליאה.
-"נכון" צחקתי "אבל תראי, זה היה בדר"כ אחרי ששכבנו אז אולי
הוא היה פשוט עייף" קרצתי לה והיא פרצה בצחוק. "אבל ברצינות
אני אומרת לך" המשכתי, "כזו כנות עוד לא שמעתי ממנו".
-"ומה הוא אמר? אם מותר לשאול כמובן"
-"הוא אמר שהוא אוהב אותי. מאוד. ושבן אדם כמוני הוא עוד לא
הכיר והוא בטוח שהוא גם לא יכיר אבל בדיוק מהסיבה הזו שהוא
מכיר אותי, הוא יודע שלדבר גלוי כמו שדיברתי איתו היום היה כ"כ
קשה לי שזה חייב להיות רציני. והוא כמובן צדק"
-"כמובן" דנה הוסיפה בזמן שסיימה לשתות את הקפה.
-"וזהו בעצם."
-"מה זהו?! איך נפרדתם?, איך הלכת? מה סיכמתם?"
צחקתי "'סיכמנו'? חחח, ובכן 'סיכמנו' שלא נאבד קשר אף פעם כי
אנחנו יודעים אחד על השני דברים שחברים וחברות לעתיד בחיים לא
ידעו ושנהייה ידידים הכי טובים ונדאג אחד לשני"
-"יפה מצידכם.. למרות שאני נעלבת את יודעת" דנה עשתה פאפי פייס
שהבנתי את כוונתו.
-"לא כמו שאת ואני חברות נפש" הוספתי במהירות תוך כדי שאני
מניחה את ידי על זרועה ומגלגלת את עיניי למעלה. שתינו צחקנו
ודנה שמה את ידה על ידי. היה לה מבט מוזר, מבט כנה שחדר
לעיניים כאילו היא לקחה את זה כיותר מבדיחה.
-"בכל מקרה, שקלטתי על השעון שזה כבר 13:30 נזכרתי שאנחנו
מתוכננות לצהרים יחד אז אמרתי לו שבנימה זו נפרד ושנדבר בערב
והלכתי"
-"הלכת בגלל פגישת צהריים?! את לא שפויה!" דנה פערה את עינייה
אך ראית על פניה שהיא מוחמאת.
-"מה לא שפוי? הורדנו שינינו את מה שהיה על הלב וסיימנו את
השיחה. הוא לא נעלב או משהו כזה. זה בסדר ילד, תירגע" קרצתי לה
שוב.
-"טוף, אני נרגע" היא חייכה והרימה את ידה כאות לכניעה.