זה היה יום קיץ חם.
אולי אחד היותר חמים שהיה הקיץ הזה, וזה רק תחילת הקיץ..
שוב מחשבות על החור באוזון שגודל וחימום גלובלי  עלו במוחי
בזמן שרצתי לכיוון ביתי.
אני מתחילה כל יום בריצה ושום " 45 - מעלות - בצל " לא ישנו את
זה, אז אומנם הזעתי יותר מן הרגיל והתנשפתי כבדות, והשעה היתה
רק 7 בבוקר, אבל כבר הייתי במרחק 10 דקות מן הבית וזה עודד
אותי להמשיך.
רצתי במעלה המדרגות וביד מיוזעת פתחתי את הדלת.
דבר ראשון פתחתי את הברז באמבטיה ונתתי לה להתמלא. בנתיים שתתי
ליטר וחצי מים כי בריצות אני אף פעם לא סוחבת איתי מים, זה
מכביד מידי. דנה, החברה הכי טובה שלי, תמיד אומרת שהיא לא
תתפלא אם ביום קיץ אחד היא תמצא אותי מוטלת על הכביש. אבל אני
יודעת שלא יקרה לי כלום, אני כבר מכירה אותי וגם אותה ואת
הדאגנות שלה.. תמיד אהבתי את זה אצלה ואצל אנשים בכלל. זו אחת
הסיבות שהיא היתה החברה הכי טובה שלי, זאת שסיפרתי לה הכל, זאת
שתמיד דאגה לי.
בזמן שסיימתי לשתות פשטתי את בגדי ונכנסתי לאמבטיה שכבר התמלאה
ברובה. השענתי את הראש אחורה ועצמתי את עיני.

בראש רצו לי המון תמונות, בעיקר של יואב.
יואב הוא החבר שלי בשנתיים האחרונות, אבל בזמן האחרון משהו לא
נוח לי בקשר הזה. דיברתי על זה הרבה עם דנה והיא אמרה לי לעשות
מה שהלב מרגיש אפילו אם זה נוגד את ההגיון הבריא כי הלב, בסופו
של דבר, יודע הכי טוב. אבל גם הלב שלי לא יודע מה הוא רוצה.
ככה לפחות חשבתי.
שוב ושוב תמונות של יואב רצות בראשי בשאננות מוחלטות. תמונות
שלו ושלנו ברגעים קסומים עברו לי בראש. פתאום נזכרתי בפעם
שישבתי עם דנה באיזו מסעדה ודברנו עליו וחיוך עלה על שפתי. אני
מניחה שנזכרתי באיזה בדיחה שסיפרנו או בכלל נזכרתי בפגישה.
תמיד כיף לי להיפגש איתה.
מהר מאוד חזרתי להיזכר ביואב ולא ידעתי מה לעשות.
הוא אוהב אותי ואני יודעת את זה אבל בזמן האחרון אני לא מרגישה
כלום, ואפילו שאני מנסה אני פשוט הפסקתי להרגיש כלפיו רגש מכל
סוג והדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לפגוע בו.
אני כל הזמן מנסה לחשוב מה לעשות כדי שאני לא אגיע למצב שבו
אני אפגע בו ואני לא מצליחה למצוא כזו אפשרות. ובזה אפילו דנה
לא יכולה לעזור לי, זה משהו שאני צריכה לעשות לבד רק שאני עוד
לא יודעת איך.
לפתע צלצל הטלפון.
כחסידת חוקי מרפי אדוקה הדבר לא הפתיע אותי וישר עניתי לטלפון
שהיה מונח לידי על הריצפה.
-"הלו?" עניתי עוד בעיניים עצומות.
-"שלום ילדה.." זו היתה דנה. היא תמיד קוראת לי ככה, במיוחד
בטלפון.
-"שלום ילד". תמיד החזרתי לה ככה. זה היה המשחק שלנו, ההקטנות
הקטנות האלו.
-"נו חזרת לי בשלום מהריצה?"
-"כן, כן, אני עוד לא מוטלת על שום כביש מעולפת זה בסדר.."
-"או יופי, אני לא יודעת מה הייתי עושה עם עצמי אם זה היה
קורה."
צחקתי. הייתי בטוחה שהיא צוחקת איתי אך מהר מאוד גיליתי שלא.
-"אני לא צוחקת בר, את יודעת שאני דואגת לך!"
-"אני יודעת דנו'ש אבל אני בסדר! ובכלל ב6 בבוקר שאני יוצאת
לריצות אין כזו שמש חזקה ואני גם תמיד עם כובע וקרם הגנה"
הייתי רגילה כבר לדאגנות שלה כלפי והויכוחים הקטנים האלו היו
חוזרים על עצמם לרוב.
-"בסדר אבל תסכימי איתי ש48 מעלות בצל זה עדין הרבה ל6
בבוקר!"
-"נו את רואה את כבר מגזימה, שאני רצתי היו רק 45 מעלות!"
אמרתי כבר בעיניים פתוחות וחייכתי בתקווה שהיא תצחק ובאמת
שמעתי אותה מחייכת. תמיד יכולתי לשמוע מתי הצלחתי להעלות חיוך
על פניה.
קראתי פעם איפשהו שכאשר מדברים בטלפון ומדברים עם חיוך זה
מורגש בצד השני ובאמת אם מנסים, אפשר "לשמוע" את החיוך. החלטתי
ליישם את התאוריה הזו כמה וכמה פעמים וזה תמיד עבד.
-"נכון, על זה לא חשבתי רק עשי לי טוב ילדה, תשמרי על עצמך!"
-"נו דנה, כל יום נעבור את השיחה הזו?! מבטיחה לך שאני
אשמור."
-"טוף, יופי נעבור נושא אז-מה קורה עם יואב?"
-"נו יופי, מן הפח אל הפחת..." גלגלתי את עיניי אחורה.
-"עד כדי כך? את עוד לא יודעת מה לעשות?"
-"לא.. כלומר כן.. בעצם לא.."
-" אהה, נו הגיוני מאוד.., בא לך לפרט?"
-"אני יודעת שאני כבר לא אוהבת אותו" אמרתי לבסוף באנחה.
-"נו יופי בר, אז למה את מחכה? אל תמשיכי להישאר איתו ולפגוע
בו.." היא אמרה בהתלהבות יתרה למדי.
-"בדיוק! אני לא רוצה לפגוע בו!"
-"אבל אם תמשיכי להיות איתו בזמן שאת לא אוהבת אותו הוא עוד
יפגע את לא חושבת?"
-"נכון, ואני יודעת שאת צודקת אבל.."
-"שום אבל!" היא קטעה את דברי "תרימי את התחת שלך מהאמבטיית
קצף ותדברי איתו!"
פערתי את פי.
-"איך את יודעת שאני באמבטיה?? אל תגידי לי שאת שומעת את
הבועות?" שאלתי בחשדנות.
-"לא" היא צחקה, "אבל אני מכירה אותך מספיק טוב שכשאת רוצה שקט
לחשוב, ובמיוחד אחרי ריצה ביום חם, את תלכי לצלול לך באמבטיה
ועכשיו קומי, תתנגבי ותלכי אליו הביתה. זה היום החופשי שלו
לא?" היא אמרה בעקשנות שהפתיעה אותי.
-"כן, היום הוא לא לומד אבל הוא קם מוקדם כדי לעשות עבודה
בפילוסופיה"
-"נו יופי, תבואי עם עוגיות ותעשו הפסקה קטנה מלימודים
ותדברו"
-"אני מניחה שאת צודקת למרות שאני עדין לא יודעת מה להגיד
לו.."
-"את האמת. שזה כבר לא מה שזה היה פעם ושאת לא רוצה לפגוע בו
ולכן את אומרת לו את זה ולא ממשיכה להוליך אותו שולל."
שתקתי.
-"בר?"
-"כן, כן, אני הולכת"
-"יופי תורידי את זה מהלב סוף סוף.. וכמובן תתקשרי ותספרי לי
איך היה! או אולי בעצם נפגש היום לצהרים? אני אזמין אפילו" היא
חייכה.
-"טוב" הוצאתי אנחה כבדה "אני אהיה איתך בקשר"
-"ביי ילדה, יהיה בסדר, מבטיחה!"
-"נו, אם את מבטיחה...ביי מותק"
שמעתי אותה מנתקת, ניתקתי אחרי כמה שניות גם. עצמתי שוב את
עיני והשענתי ראשי אחורה. שוב תמונות ומילים רצו לי בראש
באנדרלמוסיה גמורה.
אחרי 5 דקות יצאתי מהאמבטיה והתחלתי להתלבש. החלטתי כבר-היום
אני אסיים את הקשר עם יואב.