היא מיוחדת.
ז"א, ברור שהיא מיוחדת.  היא בטח כבר הספיקה להקסים אותך, כמו
כל אחד אחר.
אבל, הכוונה היא- שהיא חושבת באופן אחר מאנשים אחרים. תקרא לזה
באופן שונה או מיוחד, בכל מקרה הכוונה היא שהיא לא חושבת כמוני
וכמוך, והיא גם לא מסוגלת.
היא צריכה אהבה. לפעמים היא מרגישה כמו ילדה קטנה בת 5 שרק
צריכה חיבוק, כמו שאף פעם לא נתנו לה. כן, זה נכון, אף פעם לא
חיבקו אותה באמת.
והיא צריכה את הקרבה הזאת, ושלא תבין לא נכון- היא גם רוצה
אותה. היא רוצה שמישהו יחבק אותה ויבין אותה ויהיה שם בשבילה.
והיא גם רוצה להיות שם בשביל מישהו, להרגיש שזקוקים לה.

אבל, ותמיד יש אבל כלשהו, היא גם פוחדת. אולי היא פוחדת שתבין
אותה יותר מדי טוב, או שתאהב אותה. וזה צריך להיות דבר נפלא-
בכלל כשאוהבים, לא רק אהבה של בחור לבחורה- אבל אותה זה מפחיד.
אולי היא פוחדת להתאכזב; פוחדת שתאכזב אותה, שהיא תאכזב אותך,
או שתאכזב את עצמה. טוב, אני מניח שכולנו פוחדים במידה כלשהי
מהדבר הזה- אבל אולי אצלה זה בגלל שהיא התאכזבה כל כך הרבה.
ואם תבחן את הרקע שלה- מאיפה היא באה, הורים, מצב כלכלי וכל
זה, או דברים שהיא עברה- תראה שבעצם הכל, כביכול, "נורמלי"
אצלה. ומה כבר היא עברה? היא כל כך צעירה. אולי כמה משברים פה
ושם, אבל לא יותר מנערה רגילה. ובכל זאת היא לא 'רגילה'.    
אז אמנם משברים חיצוניים לא היו;  תחפש אונס, מוות במשפחה,
התעללות כלשהי, תאונות, נכשלים בבי"ס או אפילו איבוד בתולין-
ולא תמצא כלום. וכן, לא יודע מה היא אמרה לך, אבל היא עדיין
בתולה.
אבל בפנים? משברים פנימיים? או מה הלך לה בתוך הראש המעוות?
בפנים היא עברה חיים שלמים. היא חוותה כבר הכל, אולי אפילו כמה
פעמים. היא גם יודעת הכל. היא יודעת איך זה להיות 'ככה' ואיך
זה להיות 'ככה' אחר.  והיא באמת חוותה הכל, דברים רעים וטובים.
ולא משליטה. היא לא בחרה לעצמה מה להיות או מה לחוות או לאיזה
משבר להיכנס. וכל דבר תמיד הוביל למשבר פנימי, שאף אחד לא יכול
לראות. מלבדה, כמובן.    אולי בגלל זה היא כל כך אהבה תאטרון.
היא כבר הייתה הכל, כל דמות וכל אפשרות. החיים בשבילה היו כמו
משחק דמויות כזה- והיא החליפה דמויות מתי שבא לה. את זה הסביבה
שלה נהגה לכנות "מצבי רוח", אבל זה לא היה "מצבי רוח", בכל פעם
כזאת היא השתנתה.    אז היא באמת הייתה הכל. הכל הכל, חוץ מדבר
אחר, כמובן- אתה בטח מתאר לעצמך- חוץ מעצמה.
ואולי זה מה שהרחיק אותה? או אכזב אותה? או גרם לה לפחד הזה?
כי מישהו אהב אותה . אותה. אותה. ולא סתם דמות שלה.
ובהתחלה היא בטח התלהבה, התלהטה, הלכה עם זה, החליפה דמויות.
כל פעם שיחקה לך משהו אחר. היא בטח עייפה אותך, בטח היה קשה
לעמוד בקצב שלה... אבל אח"כ, ברגע שהיא קלטה שאתה אוהב אותה..
עזוב אוהב.. כשהיא חשדה שאולי אתה מרגיש משהו אליה.. והכי
גרוע- כשהיא חשדה שאולי גם היא מרגישה אלייך, היא פחדה. כי את
עצמה היא לא ידעה לשחק. אולי כי ה'עצמה' תמיד אכזב אותה, או
אולי כי היא חשבה שהיא לא מספיק טובה. לך תבין ראש של
סכיזופרנית.
טוב טוב, בסדר.. אני לא אדבר איתך בהגדרות. כן, היה לי ולך
הרבה יותר קל  אם הייתי פשוט כותב עליה 'סכיזופרנית' ונותן לך
לחשוב שהתאהבת בחולת נפש, במשוגעת. אחרי כמה זמן בטח היית
מתגבר.
היא פוחדת להיות חנוקה. כשהיא קולטת פתאום שאוהבים אותה וזה
מכה בה, היא בורחת. אבל אתה הצלחת לעבור את מה שאני מכנה "המכה
הראשונית", נכון? המשכת איתה, דבקת בה, נשארת איתה.  אפילו לי
קשה להבין למה.  
והיא גם בורחת אחרי "המכה הראשונה". לפעמים היא מרגישה מין
'בום' כזה בראש שלה. והיא צריכה להתרחק לכמה זמן. חשוב מאוד
לתת לה את הזמן הזה, היא כבר תעשה איתו משהו, אבל רק שתהיה
לבד.
תן לה, תשחרר אותה. תן לה לעוף קצת ולהשתחרר, להרגיש שהיא
חופשיה ושלא כובלים אותה- והיא תחזור אליך בסוף. היא בטוח
תחזור.
וגם אם תזדקק לה, אל תראה את זה בשום פנים. כי היא לא יכולה
'לברוח' כשאתה זקוק לה, והיא גם לא תעשה את זה. היא תישאר
איתה, והמשמעות בשבילה היא להיות כבולה, להדחיק.
נשמע עסק רציני, לא?
להתייחס אליה כאילו היא עשויה מזכוכית.
אבל זה המחיר... ואפשר להגיד שאתה הכנסת את עצמך לזה.   אתה גם
יכול עדיין לצאת מזה, אף אחד לא מכריח אותך להישאר.
אני רק מבקש שתסתכל לה קודם בעיניים,
לפני שאתה הולך.