אחרי שבוע ארוך בחיל הים סוף סוף קיבלתי חופש עזבתי את הבסיס
וכבר הייתי בדרך הבייתה.
מרכבת לאוטבוס ומהאטבוס לאוטבוס אחר, נסיעה מעייפת עד מאוד,
אני כבר רגילה כל מספר שבועות  זה ככה, אבל הפעם זה היה מוזר ,
שונה משהו לא מוכר.
ישבתי באוטבוס כרגיל הנחתי את הראש על המשענת ועצמתי את עיניי,
פתאום האוטבוס בלם בחוזקה, נבהלתי פתחתי את העיניים , מסתבר
שאיזה חיילת מסכנה עם m16 שיותר גדול ממנה נעלמה לנהג מהעין.
הנסעיה המשיכה, חשבתי לחזור למצבי הקודם, אך פתאום שמעתי קול
שאינו מוכר " סליחה אפשר לשבת ". כן עניתי , חשבתי לעצמי למה
שלא יהיה אפשר וממתי שיש כיסא  פנוי אי אפשר לשבת ? ואם הייתי
אומרת לא היא היתה עומדת ? כנראה שלא כי כל המושבים היו
ריקים.
החיילת תפסה את מקומה ,טוב כבר נשארתי ערה לא נעים לי להירדם
ליד אנשים.
הסתכלתי לנוף של הדרך , בכלל התעלמתי מהחיילת המוזרה הזאת.
פתאום אני מרגישה את הראש של החיילת ליד האוזן שלי " אפשר
לשאול אותך משהו" ." כן" עניתי .
"איך המדים הלבנים האלה יושבים עלייך כל כך יפה?"
נדהמתי מהשאלה "לא יודעת , כנראה בגלל כל ההצרות והתיקונים"
עניתי.
בשלב הזה הנסיעה נהפכה למוזרה מאוד.
המשכתי להסתכל על החלון, פתאום שוב הקול הזה " אז מה את עושה
בחיל הים ?", "אני לא ממש יכולה לענות לך " ניסתי להתחמק
מהשיחה איתה.
זה לא שהתפקיד שלי כל כך מסווג רק לא היה לי כוח לדבר.
הפעם ממש התמקדתי בחלון , נראה לי שאפילו סובבתי לה את
הגב,חשבתי שאולי היא תבין את הרמז ותניח לי.
היה עוד ארבע וחצי שעות נסיעה בלי עצירות ,כנראה שהיא לא הבינה
את הרמז היא המשיכה לשאול שאלות , "איפה את משרתת? ", " מה
התפקיד שלך סודי ?", "כל כמה זמן את חוזרת הבייתה?"....
טוב נמאס לי מהשאלות שלה אמרתי לעצמי " אני יענה ואולי היא
תפסיק".
ככל שנמשכה השיחה דווקא היא נהייתה מאוד נחמדה , מסתבר שאנחנו
גרות באותה העיר.
ממש גילנו הרבה דברים אחת על השנייה, לא חשבתי שאי פעם אני
יחבב אדם כלשהו מלנסוע באוטבוס.
החלטנו לשמור על קשר, כנראה שלכל אחת יש הגדרה שונה לקשר.
החלפנו מספרי טלפון כתובות, זה תמיד טוב להכיר אנשים.
חזרתי הבייתה שפוכה מעייפות, החבר שלי בבסיס, כל החבר'ה נתקעו
לשבת.
טוב אני יהיה בבית ינוח קצת .
לאחר ארוחת הערב פתאום הטלפון מצלצל , עניתי "כן". החיילת
מהאטובוס מעברו השני של הקו "הי את רוצה לעשות משהו היום כל
החברים שלי בבסיס ... אין לי מה לעשות אז חשבתי שאולי... אההה
נעשה משהו יחד" , היא נשמעה מבולבלת "טוב במילא אין לי מה
לעשות" עניתי .
קבענו לשבת איפה שהוא , דיברנו והכרנו , אחר כך היא הציעה לי
לבוא לדירה שלה, הסכמתי .
מפה לשם אני לא יודעת איך זה קרה ,התחלנו לדבר על המדים הלבנים
שלי, ואיך הם יושבים טוב. פתאום משום מקום היא מוציא את המדים
שלה מתחילה להוריד את הבגדים וללבוש את המדים ,הסברתי לה מה
עשיתי במדים ואז אמרתי לה " נו תורידי את המדים המגעילים האלה
,הירוק מפריע לי בעין" צחקנו היא הורידה, נשארה עם חזיה
ותחתונים.פתאום היא מתקרבת,ונוגעת בי, לא יודעת למה לא התנגדתי
התחלנו להתמזמז ומשם זה גלש לדברים אחרים.
ברגע שהבנתי מה קרה התלבשתי וברחתי לדירה שלי, הצטערתי מה אני
יגיד לחבר שלי, איך אני יסביר לו?
באמצע הלילה בערך ב 4 לפנות בוקר טלפון , עניתי היא התחילה
להסביר, היא התנצלה קבנעו להיפגש מחר , נפגשנו למחרת הקשר
המוזר המשיך , המשכנו להיפגש ...
עכשיו אני מצטערת שאמרתי " כן" , עכשיו הבנתי למה היא רצתה
לשבת לידי,המדים הארורים של חיל הים מה עשיתם לי ???