כשאמרתי...
אוהבת אותך,
ציפיתי...
שתחזיר לי אהבה,
לו רק הרגשתי...
נאהבת,
הייתי חודרת אל עולמך.
אך הקנאה שבערה בעצמותי
שיתקה את רגלי.
אהבתי אותך בכל נשמתי-
סגדתי לך כי זוהי דרכי
אהבתי בלי די, שאלתי מתי
ואם תחזור שוב אלי?
אותה הקנאה שבערה בעצמותי
שוב שיתקה את רגלי.
כשידיים זרות ליטפו אותך
עמדתי בצד.
כששפתיים אחרות חשקו בך
עמדתי בצד.
כשעינינו לרגע הצטלבו
ראית בהן...
את דעיכתי,את כמיהתי,
את קינאתי.
הקנאה שבערה בעצמותי
שיתקה את רגלי,
דמעות הזלתי אל הכר
ליבי,גופי ונשמתי
היו לבד, לי היה קר.
וכשרצית שוב לגעת
הייתי רחוקה
הייתי מישהי אחרת,
הייתי של מישהו אחר.
הקנאה בי עדיין בערה
עת עלה בי טעם היותך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.