/לאחד שפעם היה בשבילי הכל.../

ריחה העולה של זריחה,
כששמש חצופה מותחת קרניה מעל לים שלנו,
וטעם החול
פיצפוצי שוקולד שנתפסים בפיותינו העסוקים.
הרוח השקט
שאת חצאיתי הרים,
אתה אותה הורדת.
מראם השומם של ההרים
עליהם אתמול תיפסת,
מותיר אותי ישנה בין הדקלים.
והניגון המהיר של שלווה,
עוטף גופותינו, מלטף וממלא את הרקע
ככנר טרופי
מלהיט בנו אש לחימום מזון המחשבה.
בוא לא ניספור ימים
רק נחייה את חלום העולם הזה ללא המרחק
בלי לילה ויום,
רק שמש וחול דק
וים עם גלים.
כל זה יעטוף אותך ואותי,
ישכיב לישון בנשיקה חמימה
ויכסה בשמיכת געגועים,
עד שנתעורר.