על הבמה עומד שולחן משרד ומאחוריו יושב רופא.
בתאל נכנסת לבמה בצעקות

בתאל: ציפי? ציייייייייפי? (מביטה ברופא, פאוזה.) ציייייפי!
ציפי היכן את? (פונה לרופא) שלום אדוני, ראית במקרה את ציפי?
היא ילדה נמוכה כזאת, בת 10, בגילי. והיא.. והיא ג'ינג'ית.
ואנחנו משחקות מחבואים... אבל היא נעלמה. אני לא מוצאת אותה.
אני חושבת שהיא ברחה... (כועסת. פאוזה).

רופא : לא.. אני לא חושב שראיתי אותה. לא עברה כאן שום ילדה
בשם ציפי. עכשיו בתאל, תואילי בטובך לשבת בבקשה?

בתאל מביטה ברופא מבוהלת, ומייד מהנהנת. היא מתיישבת על הכסא
ומיד קמה.

בתאל: (ממשיכה לחפש וצועקת. לאט לאט הצעקות שלה מתגברות
והופכות לחזקות וכועסות יותר) את לא מבינה כבר יא טיפשה ? נגמר
המשחק ! נגמר ! צאי כבר מטומטמת ! (נקודה בחלל. מתמקדת בעיניה
מספר שניות. רואה את ציפי מתנדנדת מעלה מטה) ציפי זה מסוכן!
רדי משם! ציפי זה גבוה לך מידי רדי משם! (עוקבת בעיניה
המובהלות בציפי שנופלת מהנדנדה) לא!!! דם! דם!!! אני רואה דם.
הרבה דם. (נגעלת, מקפצת במקומה) אמא! אמאאא!!! אמא ציפי נפלה
ויש דם! הרבה דם! (נופלת על ברכיה ובוכה) אני אמרתי לה לרדת
משם... אתם משקרים...(פונה לרופא) זאת לא אשמתי שהיא מתה...
היא הבטיחה להזהר ולא הקשיבה לי.. ואז, ואז פתאום היא נפלה
והכל היה מלא בדם שכיסה את כל רצפת הבטון בפארק. אני קראתי
לאמא. אני באמת קראתי לה...
(ממשיכה לבכות ולצרוח על הרצפה במשך חצי דקה. קמה , מתנערת
ומנגבת את פניה מהדמעות. מחייכת חיוך מרוח ומזויף מאוד על
פניה, וממשיכה לקרוא) ציפי... ציפי... זה רק משחק ציפי צאי
כבר.. (יוצאת מהבמה תוך כדי צעקות וחיפוש אחר ציפי).





את המונולוג אני כתבתי ושיחקתי, והוא בוים בשנה שעברה ע"י
חני אלימלך בימאית התאטרון העירוני באשקלון