ביום עצמאות בשעת צהריים
השמש לרגע כבתה
הרמתי ראשי לעבר שמיים
ראיתי מלאך שבכה
ישב המלאך בקצה של ענן
נישען לאחור בכבדות
אחת מכנפיו שחורה מעשן
ושניה רפויה מתשישות.

מדוע ולמה זולגות הדמעות
לחשתי לעבר מלאך
איך קרה שכנפיך שבורות
ואתה בעצבות נאנח?
ענה המלאך בקול מיוסר
חנוק ובקושי נשמע
שכל יום זיכרון, בשמיים עבר
וכך נהג השנה.

והמשיך המלאך העצוב לספר
שפקד קברות חללים
לנחם משפחות שבאות לבקר
אבות ובנים ואחים
ומנגד, המשיך המלאך ואמר
קרוב לבית הקברות
אנשים דוהרים לחנות הבשר
סטייקים ופיתות לקנות.

אתמול בפיגוע, נפל עוד חייל
מלמל המלאך התשוש
לא ראיתי בכלל שותפות בגורל
וסופק כפיו ביאוש
עשן הנרות שעלה מקברים
לזכר נופלים בקרבות
נספג בעשן מנגלים ובשרים
ועל כך, פרצו הדמעות.

יושבות מסביבי אפופות בעשן
נשמות אלפי חללים
שואלות, עבור מי, היה קורבנן
ולי המלאך, אין מילים
מנפנף המלאך בכנפיו הגדולות
לפזר עשן המנגל
מייבש בידיו את עיניו הדומעות
ואומר לי בעצב, חבל...


אפריל    2001         למחרת יום העצמאות, עצוב לי.