[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמרי שומרון
/
סבא נפטר

סבא נפטר. זה יכול היה להיות יום רגיל ככל שאר הימים, אלא שזהו
ליל הסדר, יום רביעי, 2003 איפה שהוא בתחילת או באמצע החיים
שלי. עכשיו אחת בלילה, סוף היום כבר עבר מזמן. נגד. כל היום
אני אנטי. אולי כבר יותר מיום אחד. אולי כל החיים שלי אני אנטי
לעולם הזה.

נולדתי בערב שטוף סוכות, אי שם בשלהי 1983. בצהריי היום הוריי
עוד הספיקו לבצע אזכרה לסבתי, אם אמי. 11 שנים למותה. ובערב
הגעתי אני. עמרי. שם מצאו לי. מההתחלה לא אהבתי. דווקא עכשיו
כן. אבל כנראה שבחיים כבר לא. תינוק, פעוט, ילד, נער והיום.
עוד מעט אני בן עשרים. חמישה חודשים וחמישה ימים ליתר דיוק.
מזל בתולה. מכל הדברים הנעימים יותר ופחות במזל הזה לקחתי
לעצמי רק דבר אחד. ביקורתיות. כן, אני ביקורתי. כלפי עצמי,
כלפי אחרים, בעיקר כלפי אנשים שקרובים לי. מהם אני מצפה להרבה
יותר ממה שהם מסוגלים לתת לי.
סבא נוסף איבדתי בכיתה גימל. אימא לקחה אותי מבית ספר וסיפרה
לי שהוא נפטר. במהלך הלוויה אני ביליתי אצל המורה שלי, גילה.
אולי פעם ראשונה שטעמתי קציצות. אני זוכר שישבתי איתה ליד
השולחן, והיא הראתה לי את מודעת האבל. בשבעה היו אלבומים רבים
על השולחן, והמון אורחים מעניינים עם סיפורים על פה ועל שם,
אבל אני ילדון, לא מבין לא מתעניין. סבא הוריש לי את המראה
המשפחתי. הראש המקריח, וגומות החן בלחיים שמסתתרות מאחורי
שומנים. כן, בחיים לא אהיה רזה. משאלה שהתנפצה לי עם קבלת
הגנים בתור עובר. בגלגול הקודם אולי הייתי בחורה יפה מאוד, אבל
בגלגול הנוכחי אני סולד ממראי, לא מסוגל לשנות את עצמי ואצור
בי כעס רב על כל פיסת שומן שנאגרת בגוף. מכיתה גימל אין לי
הרבה זיכרונות. הכל מתחיל רק אחר כך.
סבא נוסף נפטר כשהייתי בן עשר. הפעם היחידה שראיתי את אבא שלי
בוכה. הוא חיבק אותי כל כך חזק. סבא ראובן היה איש קשה. אולי
אני דומה לו הכי מכולם במשפחה. אולי אני רוצה להיות הוא. ראובן
היה לבוש הכי יפה בעולם והחזיק אצלו בכיס שטרות שיכלו להספיק
לשנתיים. סוכריות בצלחת וסיגריה בפה, והטלוויזיה דלוקה על
צעירים חסרי מנוח. הוא סבל פה. אהב את דרום אפריקה. היה שם פעם
אחת, אולי פעמיים. חזר חולה. סרטן, אלא מה. הקרנות וטיפולים
וקשה. הוא אהב לצעוק על אנשים, בעיקר על אימא שלי. חיוך. ביום
הולדתו השבעים וחמש עשו חגיגה גדולה ושרתי לו את ילד מזדקן.
כוורת, לא? ההתנהגות האופיינית שלו, הפרצוף הארוך, העיניים
החמות שמסתירות בתוכן הרבה כאב. אני חושב שלמרות שלא הוצגנו
אחד בפני השני באופן רשמי למדנו המון אחד על השני. הזיכרון
האחרון שלי ממנו, הוא שישבנו ביחד בסלון של הבית החדש שלנו,
הכנתי לעצמי פיתה עם שוקולד כמו שאני אוהב, ונתתי לו חצי. סבא
שלי אהב שוקולד יותר מהחיים עצמם. דמעה. הוא נפטר בינואר, רבין
נפטר בנובמבר שלפניו. עד היום אני עושה הקשרים ביניהם. שמיים
וארץ, אבל כל כך דומים אצלי בראש.
כשהתעוררתי יום לפני פורים 96' אבא לא חיכה לי בסלון שאתלבש
לבית הספר. וואלה, קמתי בכלל בתשע כי לא העירו אותי ללכת.
ירדתי לסלון ואימא ישבה שם לבד. איפה אבא? הלך באמצע הלילה,
התקשרו לומר לו שסבתא הלכה. איך שמחתי, אחרי תקופה ארוכה שהיא
הייתה חולה, היא מרגישה כל כך טוב ואפילו הולכת. לא, לא הבנתי
שהיא התכוונה ל"הלכה לתמיד". מה זה התמיד הזה. מה, אף פעם לא
אפגוש את אבות מולידי? לא אצליח לראות ולדבר איתם, לחבק? לא
אוכל לכעוס עליהם שהביאו ילדים קטנים בגיל מאוחר מדי, כמו
שההורים שלי עשו לי? הרי סבתא הייתה בת 42 כשילדה את אבא, אז
איך היא ציפתה ליהנות מנכד מקסים כמוני. בטח ההורים שלי הרגישו
כל כך דחויים בידי המשפחות המבוגרות שלהם שעד היום הם לא
מבינים איך עשו את אותה הטעות.
אין לי המון זיכרונות מהסבים והסבות שלי. לא ישנתי בחדר הנכדים
ולא אכלתי מעל שולחנם את המטעמים שרק הם ידעו להכין. לא קיבלתי
מהם מתנה ליום הולדת ולא ספר תפילה כשהתגייסתי. אין לי ערכים
שלמדתי מהם, ולא בדיחות או סיפורי גבורה ששמעתי רק מהם. הם
קבורים כל אחד בנפרד במקום שלו בבית העלמין. אותו בית עלמין
מוכר שאני שב ומבקר בו בכל סוכות ופורים, כל סוף ינואר ואמצע
מאי ופעמים נוספות שהצטברו עם השנים, כדי לבקר גם דודים ודודות
שהלכו. רוצים לשמוע את האמת? לא ביקרתי שם כבר הרבה זמן. לא
יודע למה, פשוט לא יצא. כנראה שמפחיד לבקר במקום שגם ההורים
שלך ייטמנו בבוא העת. העת המתקרבת. אני אוהב את אבא. אני אוהב
את אימא. אני אוהב גם אני שני האחים שלי. ישמרו עליהם השמיים,
על כולם.

סבא נפטר ברוך דיין אמת. שירה. היום בבוקר שלחה לי הודעת טקסט
לפלא פון. עצוב לי בשבילה. טוב, לפחות היא אספה זיכרונות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לפני שאני
מתחילה לאמץ את
מוחי במחשבות על
תיחכום, תגידו,
כמה מקבלים על
פרסום של
סלוגן?





הקפיטליסטית


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/4/03 7:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמרי שומרון

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה