סאלנה, היה שמה. בת עשירים. היה לה הכל - בובות, אביזרים,
טלוויזיה מכובדת, מערכת סטריאו הגונה ועוד חפצים שרבים היו
שואפים לקבל. שם טוב היה למשפחתה, שהיו לאנשי אצולה מודרנים.
הוריה הקפידו לשמור על שמם הטוב, כנראה שלא ידעו מה יצפה להם
לאחר לידתה של סאלנה.

סאלנה נראתה מוזרה ביום היוולדה - כחושה, מעוותת בגפיים
התחתונות, חיוורת לחלוטין. הוריה היו מלאי דאגה, אך לאחר
שהדוקטור בדק אותה כפי שצריך, הוא הבחין ביכולת מדהימה ונדירה
ביותר שמתרחשת בגוף הילדה. היא מרפאת את עצמה, ולכן רוב
העיוותים שקיימים בגופה יעלמו עם הזמן. הדוקטור הסביר שהילדה
מגיבה לתופעות שונות כפי שילדה נורמלית הייתה עושה. ההורים
בלעו את ההסבר, ועל כך שילמו בחייהם.

לאחר 15 שנים, כשסאלנה הייתה בת 16, התעורר ויכוח "בבית
האצולה" של סאלנה. סאלנה רצתה לנסוע לנופש עם חברותיה, אך
הוריה לא הסכימו. סאלנה קיבלה את דחיית הוריה בצורה קיצונית,
והחליטה לנעול עצמה בחדרה. סאלנה חשה שינאה עזה כלפי הוריה,
שינאה שלא ניתן להמחיש בשום אופן. כשאימא פרצה את דלת חדרה של
סאלנה על מנת לתמוך בה, סאלנה התבוננה באימא ברוגז. אימה לא
ראתה מבט כה מאיים בחייה. לאחר דקות ספורות, אביה של סאלנה עלה
לחדרה, ומצא את גופת אישתו מרוטשת. אביה של סאלנה היה מבוהל
להחריד. הוא ראה את סאלנה יושבת על מיטתה.. ומחייכת.

אביה של סאלנה לא ידע מה לעשות. הוא הרגיש נבגד, הוא שאל את
סאלנה מדוע היא מחייכת. סאלנה השיבה לו - "לא היית מחייך אילו
ראית את מה שיצר אותך מפורק לחתיכות?". האב לא ידע כיצד להגיב.
"שליטה, אני מרגישה רבת עוצמה" אמרה סאלנה. האב סטר בכוח
לסאלנה. סאלנה התבוננה באביה ברוגז. אביה יצא מן החדר במהירות.
הוא נמלט למטה דרך המדרגות, כשהגיע לדלת הבית, ראה את סאלנה,
נשענת עליה. "מופתע?" שאלה סאלנה, "האמת שאני מופתעת". אביה
התרחק במהירות ונתקע בטעות בטלוויזיה שבחדר האורחים. לא היה לו
לאן לברוח, היה עליו להסתכל על עיניה של סאלנה. צבעים עזים
ודם, זה מה שראה אביה. תמונה מעורפלת של ילדה קטנה. כאב עז,
ומוות מיידי.

המשטרה המקומית מצאה את גופת האב מפוצלת לשניים, מראה מחריד
שלא נראה באותה העיירה מעולם. גם גופת האימא לא הייתה מראה
מזהיר בעיני האוכלוסייה המקומית. סאלנה לא הייתה חשודה בכלל,
כולם סברו שמדובר באדם חולני שפרץ לביתה. החיים בעיירה חזרו
לשיגרתם תוך חודש, סאלנה, חיה לבדה בבית. העובדים הסוציאלים
השתכנעו לתת לה מרחב מחייה משלה באופן מפתיע למדיי, איש אינו
מבין כיצד נתנו לה לעשות דבר שכזה.

סאלנה נהייתה יפה יותר מיום ליום. שיערה היה שחור, שפתיה היו
ורודות, עינייה היו סגולות ובוהקות. בתור נערה בת 16, היא
הייתה מפותחת יחסית לשאר - חזה גדול היה לה, ומבנה גוף מושך,
לפחות נמשך אליה אקו. אקו היה נער צעיר בן 16, שמעולם לא הייתה
לו חברה.
זה לא מפני שלא היה נאה, אלא מכיוון שנהג להיות שתלטן ואנוכי
מידי פעם. על כל פנים, היה אקו טוב לב, דבר שנגד את סאלנה.

יום אחד, החליט אקו להתחיל עם סאלנה. "היי סאלנה" הוא אמר לה.
"שלום אקו, מה מצבך?" היא שאלה. "תראי, חשבתי שאולי כדאי שנלמד
ביחד למבחן בפיזיקה, אני צריך את עזרתך" אמר אקו. סאלנה
התבוננה באקו. היא התאהבה במראה שלו, בעיניו הכחולות ובחיוכו.

אך משהו עצר בעדה, כוח גדול ששהה בנוכחותו. משהו שהכאיב
לסאלנה. "אני חושבת ש.." אקו הפסיק אותה באמצע - "אמממ.. אני
ממש צריך עזרה סאלנה!" הוא אמר. סאלנה לא יכלה לעמוד בפיתוי.
היא הסכימה.

היה זה ערב, אקו צלצל בפעמונה של סאלנה, היא פתחה את דלת ביתה
והכניסה אותו. אקו התבונן בחדר האורחים, כשהביט בטלוויזיה
הרגיש חלחלה, מן זעזוע עמוק בליבו, מן חיזיון של מסך שחור נפרס
בטווח הראייה שלו. הוא נפל. "מה קרה אקו?" שאלה סאלנה. אקו ראה
את אבא של סאלנה שותת דם, הוא ראה את סאלנה מחייכת. החיזיון
חדל להופיע. "אקו?" סאלנה לא הבינה מה קורה. "אני... אני חושב
שאני אלך.." אמר אקו, ומיהר לדלת הבית. סאלנה תפסה את ידו,
ובמהרה עזבה אותו. היא הרגישה כאב נוראי. סאלנה החלה לצרוח.
"מה קורה לך?!" שאל אקו. סאלנה החלה לבכות. "די!! תלך!!" היא
צעקה, ואקו עזב את הבית.

אקו ניסה לנתח במחשבותיו מה קרה בביתה של סאלנה. מדוע הוא ראה
חיזיון לראשונה בחייו, מדוע סאלנה צחקה שאביה מת ומדוע הוא
הכאיב לסאלנה. כשנשכב במיטתו שמע את אימו אומרת לאביו - "ממש
נורא מה שקרה לסאלנה. אני שמחה שהיא נראית לפחות מצויין, ולא
מעוותת כמו בלידתה". אקו היה מופתע לשמוע שסאלנה הייתה מעוותת.
הוא ניסה להעלות השערות - "למה היא לא מעוותת? למה היא הייתה
מעוותת מלכתחילה..? מה היא..?".

ביום למחרת, נפגשו השניים בבית הספר. היה זה רגע מביך לסאלנה,
שכן עדיין אקו מצא חן בעיניה. "אקו.. אני מצטערת על מה שקרה.."
היא אמרה. "אני חושב שכדאי שלא נדבר יותר" אמר אקו. סאלנה
הייתה המומה. היא הרגישה שבמקום שבו אמור להיות ליבה, ישנה
להבה שזה עתה כבתה. סאלנה הביטה באקו ברוגז. נראה שזה היה סופו
של אקו, אך משהו קרה. אקו לא נפגע כלל. היחידה שנפגעה הייתה
סאלנה, היא הרגישה את אותו כאב שהרגישה אתמול כשנגעה באקו. "מה
יש סאלנה?" שאל אקו. "אממ.. כלום, בבקשה אל תנתק איתי קשר, בוא
אליי היום וניישר את ההדורים" היא אמרה, והוא הסכים. אקו חשב
לעצמו "זאת הזדמנות לפתור את כל מה שהולך פה".

בהגיעו לבית סאלנה, חש אקו פחד, הוא ראה בסאלנה סכנה אמיתית.
היא הייתה עדינה יחסית כשפתחה את דלת ביתה. היא אירחה את אקו
בטוב לב, דבר שנגד את כל כוונותיה. אקו חש שהתנהגותה די
ביזארית.
לאחר שאכלו יחד, סאלנה הזמינה אותו לחדרה. כשנכנס אקו לחדר,
הכה בו חיזיון עוצר נשימה. אימא של סאלנה הייתה מרוטשת עד
נשמתה, את סאלנה הוא ראה מחייכת לצידה. כשהחיזיון פסק, ראה את
סאלנה מחייכת במציאות. "מה מצחיק?" שאל אקו. "אני שולטת, לא?"
היא שאלה. "מה זאת אומרת?" אקו לא הבין מה רצתה. "בחור יפה
כמוך, חווה משהו מאוד מוזר אצלי בבית, ובכל זאת, הנה, אתה פה"
היא אמרה. "את אוהבת לשלוט?" שאל אקו. "זה לא משנה אם אני
אוהבת, אני שולטת בכל אופן" היא צחקה. "אממ... ובי, את שולטת?"
תהה אקו. "בוודאי" היא ענתה. אקו התקדם לעברה, ונישק אותה. הם
החלו להתנשק ללא הפסקה, עד אשר סאלנה הרגישה את אותו הכאב שוב.
"תתרחק!!" היא צעקה. "את שולטת, לא? תרחיקי אותי" הוא אמר.
סאלנה הרגישה שהיא גוססת, ובבת אחת גופו של אקו עף באוויר
ונחבט בארון הבגדים שלה. "אני תמיד אשלוט!" היא צעקה, כשהיא
מחייכת. אקו קם, וסטר לה בכוח. סאלנה נפלה על הרצפה, ומתה.

אקו חשב באותו הרגע המון דברים. הוא התבונן בגופה של סאלנה
והבחין שצלקותיה חוזרות לאט לאט. "היא מובסת" הוא חשב. "זאת
אומרת, היא לא שולטת?" הוא שאל את עצמו. "בוודאי, כשנולדה
הייתה נתונה תחת הוריה, אך לאט לאט כשהתבגרה החלה לרכוש לעצמה
עצמאות, עד שעצמאותה הגיעה לשיאה, היא נהייתה יפיפייה. כנראה..
כנראה שסאלנה רצתה להגיע ליופי גדול יותר, מעבר למה שיש לה.
אז.. היא בוודאי רצתה לשלוט יותר! כשאימה הגבילה אותה ולא נתנה
לה לצאת עם חברותיה לטיול, היא מנעה ממנה להיות יפה יותר!!
לכן, היא הרגה את אימה. אבל.. למה אני הרגתי אותה?".

אקו לא הבין דבר. "מדוע חזיתי את הדברים האלה... הרי, רגע..
אולי אני אסתכל רגע על עצמי באובייקטיביות. אני.. שת..
שתלטן.." אקו רעד.
"זהו זה! אולי השתלטנות שלי הייתה חזקה משל סאלנה? זה מה
שהאכיל את נשמתה, הכוח שרצתה לצבור. היא התאהבה בי. היא נתנה
לי לשלוט בה.. וזה הכאיב לה. כשלבסוף ניסתה לחסל אותי, וסטרתי
לה.. היא לא יכלה לשאת זאת יותר".

כשיצא מביתה של סאלנה, הוא התבונן בבית.  הוא חשב על אופייה של
סאלנה, היא הייתה מתוחכמת. היא הייתה מחרידה. אבל, אקו, ניצח
אותה. למחרת, גופתה של סאלנה לא נמצאה, ומאז לא הייתה עדות
נוספת לנוכחותה.