"הכלבים נובחים, השיירה עוברת"
פתגם ידוע מארץ אחרת
הכלבים הם, את ואתה  
הרוב הדומם, הזועק לעזרה.

אנשים פשוטים, בעיר ובכפר
פועל, פקידה, נהג ואיכר
משכימים כרגיל, ליום עבודה
מגדלים ילדים, מתנדבים בצרה.
בית פשוט, ריהוט צנוע
קניות בשווקים, שבוע שבוע.  
צייתנים לחוק, מס משלמים
הרוב הדומם, אזרחים אלמונים.
הרוב הזה, הנדחק מהתור
נדרס בכבישים, נרצח בטרור
נשאר בשוליים, לרוב מקופח
מאבד לעיתים, זכויות האזרח.

מול "הנובחים", שיירה עוברת
אנשים שנראים מארץ אחרת
רכב צמוד, תמיד ממוזג
בגדים חדשים, כאילו זה חג
גרים באזור עשיר, יוקרתי  
טיסה לחו"ל, דבר שיגרתי
קבלות פנים, כתבות בעיתון
פגישות עבודה, בבית מלון  
שמש וקור, רק בחופשה
בסקי בהרים או ליד הבריכה
אנשי השררה, נבחרי ציבור
"בצלם האל", נבראו, זה ברור.

ישנם מספר דברים מוזרים
הרוב הדומם, מיליוני אנשים
אילם ושותק כל הזמן  
בלבו יודע שהוא הקורבן
הנושא על גבו ח"כ ונבחר
שאותו בבחירות, הוא בחר.
ונבחר מסוחרר, מיד שכח
חובתו, תפקידו, לעזור לאזרח
וממשיך הרוב הדומם בדרכו  
עובד ותורם ומגיש עזרתו
ושוב בבחירות, בגרון ניחר
ינבח ושוב, לא יעשה דבר.
ונותר הדפוק והתם, מאחור
ונותן לעוד שיירה, לעבור...