[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורית צוקר
/
מפרשי הרוח של יעל

זה עתה פקחתי את עיניי. ריח חריף של זיעה, שתן וזיעת ערווה
מתקתקה הכה בי. הבנתי שוב שחיי אינם חלום. רק עד הפעם הבאה. רק
עד חצות או קצת אחרי, תלוי בנסיבות. ספסל העץ
הותיר בבשרי פסים אדמדמים ומאורכים יחד עם כאב עז בצלעות.
מצחיק, על גופי שורטטו עתה ע"י המציאות, סורגי בית הכלא בו אני
נתון, גופי שלי. לא רק גופי, שהרי זה מולך ע"י תודעה.
תודעה שנפלה שדודה לנוכח, לעזאזל! גם זמן זה יבוא.
משהסרתי מעל ראשי את יריעת הבד המצחינה אתה אני מתגונן מפני
השמש והעוברים ושבים, גיליתי שמישהו הניח על חזי שקית מנוקבת
אשר מולאה צואה נוזלית. היצירתיות שהם מגלים מפתיעה אותי כל
פעם מחדש. הסרתי את החולצה הבלויה ושלפתי מהשיחים אחת אחרת,
בלויה לא פחות ואת מכשיר הטלפון הסלולרי שלי.
לחצתי על הכפתור הארוך בשעון שלי ודיברתי אל תוכו:
"קיפוד 1 למלונה. שומע? עבור.
מדווח על כך שאני עוזב את העמדה.
לא נתגלו שרידי מהות גם הפעם, אנחנו עדין בסתמי.
אני חוזר, אנחנו עדיין בסתמי."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
קפצו לי



נו? למה אתם
מחכים? קפצו!


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/4/03 7:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורית צוקר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה