טלי וישנה / חצי פגישה |
בגיל ארבעים ואחת
ביקשה לסטות מהדרך לבית החולים
כדי להיפרד.
נקדימון עמד ובכה על מה שנותר
מהאישה היפה ההיא.
כך נותרה רחל בזכרונו -
בעורה הכמוש, בפניה הקמוטות,
בשיערה המתפורר,
רק עיני התכלת זכר אחרון.
אביב אלפיים ושלוש.
אנא, צרוב את תמונת נעורי -
בעורי המתוח, אודם לחיי,
מחצית החיוך,
אני לא אסטה לפרידה.
זוהי זכות השמורה
למשוררות בלבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|