צועדים צועדים,
אנו, בגן הקסום
שנוצר בראשנו.

גשם.  השמיים בוכים דמעות חמימות
של חורף,
אוחז אני את ידך
וממשיכים, לצעוד.

עטופים אחד בשנייה,
הולכים וצוהלים,
דמעות שושנים עוטפות אותנו
בשכבת מגן, אהבת קסם.

עלי הצבעונים, מחליקים
דמעות לשבילנו,  צובעים
צבעים צבעים,
של חורף.

ולפעמים, גם כשהרקיע עכור
ואין רואים פתרון, מופיעה לפתע
השמש,
דמעות של שמש, להבות של תשוקה
לוחשות אהבה,
אהבה.

ולפתע מתעורר אני, מרגיש
את כתפך צמודה לים צבוע שני, צמודה
ללחי, שלי.

ולוחשת את,
אליי - אהבה,
אהבה.



לפעמים, כשמביט אני בעינייך או מלטף את לחייך,
שוקק אני לדמעות שיעלו בגרוני,
דמעות,
של אהבה.