קמתי לרחוץ את סימני הלילה מעל גופי
והזקנה שלחה אותות, ברקים בגבי.
שובל דם ניגר מאוזניי
לזכר מילותייך שלא נאמרו.

קמתי להסתובב, לרוץ הביתה
ובדרך נזכרתי שאין כזה מקום.
קדחו בראשי שניות שהתעבו
לדקות שהתעבו למועקות
לחשתי הלוך ושוב-
'את לבד. את לבד. את לבד.'
ורק רציתי להיעלם
אוי, כמה רציתי להיעלם.

קמתי לראות את הירוק בעינייך
משיב לתקוותי ונוצץ באלף קנאות.
אך ברור לשער כי לא תרצה
את השנאה
התשוקה הנחנקת
הגסיסה האיטית
והרצון להיעלם
אוי, הרצון להיעלם.

די.