הנה,
סוף סוף הוא הגיע,
היום לו חיכו כולם תשעה חודשים ,בקוצר רוח.
יום מרגש, שמעורר שמחה בכל הנוגעים לדבר.
תשעה חודשים קשים ומיגעים, לכולם.
ואיזה יופי, בסופם. תקופה כה ארוכה כולם ישבו
מסביב למיטה, דיברו ,עודדו, ניסו לעזור.
ועכשיו, עכשיו הוא ילמד לשבת, ללכת, לדבר, לקרוא.
נולד חדש, שיצא לעולם. הוא איתנו כעת.
לא משנה שתשעה חודשים קשים עברו עד הרגע הזה.
כעת אפשר להסתכל אחורה ,יותר מתשעה חודשים אחורה,
ולהזכר בכל הכיף שהיה, באיך שהוא הצחיק את כולם,
רקד, שר ,ניגן, אהב. הוא אהב. אך התאונה לקחה אותה לתמיד.
היא תמיד תשאר במשאית ההיא.
אותו השאילה התאונה לתשעה חודשים.
תשעה חודשים של תרדמת.
מעניין אם הוא יזכור,
יזכור אותה,
ההיא שאהב,
שהלכה.
הוא בטח ירצה ללכת אחריה.
מעניין אם הוא זוכר אותי.
טוב, עכשיו אלך להגיד לו שלום
ואז אחזור גם אני למשאית.