יש את נפשי לדאות לגבוה,
להיות קרוב לזוהר שמיים.
מבעד לאור המבקיע שחקים,
לראות החמה פושקת שפתיים.

לחזות בלבנה הנוסכת עת ערב,
רומנטיזם וקסמי אוהבים.
לשמוע רינת צמרת עץ ברוח,
עם בוקר להאזין לציוץ ציפורים.

לחוש את החורף בשלגיו,
האביב בשפע ירוקת,
הקיץ החם, זמן הסתיו.

לצפות מגדלי העיר נעוצים בענן,
רחובות שוקקים מלאים באדם.

כנסיך בטירה במרום הזוהר,
שקוע אהיה בעונג הזה.
בין אופק רקיע לתכלת,
הרחק מכאן, בגבול הקצה.