דמותך מתדפקת על שאריות עונג,
מחט רבגונית כחבורת חזיונית בריונית
בצמרת פדיונות רגע.
גופי ברטט מרורים
ביקש למתוח יתדות סביבך דמות
אך נדרת בשבי תובנות שחורות,
כאילו משחת עצמך בקשקשיי רעל
מתמרוקיי אהבתינו.
בתנומת מיי ורדים שליקטתי אלייך,
בררת בקפידה בין שלל טלטליי חולשותיי
הטבעת נוגדנים חלושים במרקחות ומרבדיי צל
ומיררתם עת שספגת מתרקיזים מקוצביי נפשי.
אני חולם על צדפונית נטושה בחוף ים בו פוסעות רגלייך
וידך האצילה תצמידו לאוזנך
מבקשת להזין בדידותך בפלישתך ללחישת כנפו הפגועה
והוא בסוד שתיקתו יזכיר לך את שאהבה נפשי... |
