אני סתם אחד
הנע מפה לשם
במרחב שנוצר בחיי
מעצם יכולותיי
ומשפעת מחדליי.
לא אדע לאן אגיע-
מתי אמעד, מתי אצליח.
בינתיים הצתתי לי מקטרת,
התיישבתי מול המקלדת,
שחררתי המצערת
ונתתי למילים ללכת.
והלכו המילים ממחשבתי
ובנו שירים מתחושתי,
והלכו השירים מקרבי
ובאו אל עין הקוראת אותי,
וחדרו התחושות שבאו מלבי
אל לב שוחרת אהבה כמותי.
נהייתה אהבה גדולה בדרך
שהציתה תשוקה שוות-ערך,
נוצרה תכלית
כלל לא סתמית,
נהייתי מסתם איש
לאוהב-אהוב מרגיש.
אז למה נולד הצורך
לחשוב ולחקור עד השורש
את ה"מי", "למה" ו"איך"
במקום להפנות הדחף ל"יש"?
מה רע ברק לאכול, לשתות ולהזדיין
ולא בכל בעיות העולם להתעסק?
מה רע בלכתוב שירים
המושכים פרפרים
אם הפרפרים אוהבים המנגינה
והכותב מאוהב בתוצאה?
לימים אגיע אל הנחלה
יחד עם פרפרית נאוה
שגם "סתם איש" טוב בשבילה
ללכת בשבילי האהבה,
ואז קיים סיכוי סביר
שבשבילה אהיה איש נדיר.
16/04/03 © |
