לזכרם של יקירנו

לפעמים אני תוהה
כמה העולם אכזר.
מדוע אנשים שהיו כ"כ טובים,
פרק קצר בחייהם כ"כ מהר נגמר?!

והם הופכים למלאכים,
ובמקום הזה כולם שווים.
קבורים עמוק עמוק באדמה,
חומה גבוהה בינם לבינינו מפרידה.

והם פורשים כנפיים,
ועולים לשמים.
נהיים מלאכים,
שם יהיו יותר טובים...

ובבית הקברות,
שם- כולם שווים.
שם- כולם באותו לבל,
שם- אנחנו בוכים, מתאבלים.

יקירנו, ללא פנים,
הופכים למלאכים.
שומרים עלינו ממרומים.
מחזקים ומגינים.

וכשרע וכואב,
ושורף לנו בלב,
נביט השמיימה
ונדע,
נדע שיש מלאך ששומר,
שלעולם לא ייתן לנו להישבר.
כל צעד ושעל איתנו עובר.