הממשלה,
חסרת רגש - אנוש,
בגזרותיה,
זורעת שדות אין - סוף עוני;
מאות אלפים,
פושטים ידם,
לנדבות.
חצי אומה,
פתאום,
מרגישה עצמה זרוקה
ומופקרת;
שכונות שלמות,
בקול - ענות זועקות.
כל המדינה,
תלויה על סף
קימחא ד'פיסחא;
משפחות בלא - ספור,
דכפין נעשות!
האם יש עוד תקווה,
לעתיד טוב ומשביע?
האם יש,
עתיד לבריות?! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.