עידית אייל / אחי |
לו היה נולד,
היה לי אח עכשיו.
שערו הצעיר, הבהיר,
זהב.
ירוקות, בוהקות,
עיניו.
מחיוכו הצחור, הטהור,
מבהיקות שיניו.
אלמלא הפילה,
לו היה נולד,
לא הייתי אני.
שערי הכהה מכסה הזהב,
ועיני הדומעות הן תחליף לעיניו.
חיוכי אינו צחור,
ובמקום בוהק שיניו,
אני מחליפה מקום. חיה את חייו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|