את מרגישה את זה כל כך עמוק בפנים.
כל כך עמוק שזה מדגדג לך את האצבעות ברגליים, מתוך הבטן
שלך...
כמו גלים ענקיים של שובע, אחרי שאכלת שתי עוגות שוקולד עם
פיצפוצים למעלה...
זה מחשמל אותך מבפנים, את עוצמת את העיניים וזה שוטף אותך.
ושום חיבוק לא נראה לך יפה...כמו זה שהרגע קיבלת.
והכל נראה כמו כלום, ושהתחושה היחידה הזאת...היא הכל.
פשוט הכל.
ואת לא מקנאה, ולא רוצה, ולא חושבת, פשוט אוהבת.
אוהבת כמו שתמיד רצית, ותמיד יכולת. וכולם משקרים לך אם אמרו
לך שאת לא יכולה.
אם אמרו לך שאת רעה, ואת מוצצת דם....אם אמרו לך שאת סתם.
כי שווה להרגיש רע כל כך, ואחרי זה לברוח למקום הטוב הזה...
בו תמיד נעים לך וגלים ענקיים של חום מציפים אותך.
ואת צפה עליהם.... ונרדמת.
ובחלום את רואה, כמו בספר...כמו בסרט, הרים של צבעים ונקודות
מסנוורות- ואת מושיטה יד לגעת בהם, ובמקום מושכת אותך...היד
שלו.
ואת אומרת תודה שזה הוא, כי אותו את אוהבת באמת. ולא אכפת כמה
רחוק הוא יהיה, שם..מאחורי ההרים האלה, או מאחורי הגלים, הוא
תמיד שלך.
כי ככה זה, אהבה.
את מסונוורת, את צוחקת, ואת בוכה...מאושר.
שותה בקבוקים של חיוך, וצוללת בתוך ים עמוק של רגש עמום
ומתוק...
שוכבת על החוף ומרגישה את השפתיים שלך על שלו, ואת מציירת ציור
בראש,
והכל נראה מושלם. והפעם זה לא רק נראה, זה מושלם.
זה אמיתי.
זה מרגיע אותך, ואוהב אותך, ועוטף אותך... כמו קרם של עוגת
שוקולד עם פיצפוצים למעלה.
ואת יודעת שיש לזה רק שם אחד, אהבה.