ולמה זה את מבקשת
להפקיד את ליבך בידי כה מהר?
מניין לך שאדע לטפח אותו?
לא בטוח שרוצה כזו אחריות.
מניח שליבך יקר ונדיר כמו שלי

אז למה? כל כך מהר?

הרי אנחנו לא בורחים לשום מקום
ואם זה זה, אז נהיה שם איזו כברת דרך
נוכל ללכת צעד צעד
לאט לאט

לגעת... להנעים... ללטף...

ואני די מיציתי את הדרמות
כן, די נשבר לי לכאוב ולהכאיב

זהו, כנראה הפכתי להיות כמוכם
איטי עד גבול הניוון
זה באמת פחות כואב ככה
כבר לא מתרעם על שעיני חצי כבויות
על שליבי חצי פתוח
על שידי חצי הודפות
ועל שגופי לעיתים עומד ללא נוע

ואולי זה בסך הכל איזון
שיוצר מסגרת