נראה לי שאמרתי לך את ולא פעם אחת,
אבל זה ממש תלוי בך נכון?
את לא היית חושבת על זה כל הזמן אם לא היה איזה
קול קטן שצועק את זה עמוק בתוכך...
כשאנחנו ביחד, ואני מרגיש שאנחנו הכי קרובים שאפשר להיות,
מתרוממים למעלה בתוך הבועה שיצרנו לעצמנו,
ולי עוברות בראש מחשבות של "איזו מדהימה היא"
ו"אני עדיין לא מאמין" ופתאום ככה בלי להודיע,
את מפסיקה את הפנטזיה-הנשיקה (מחקי את המיותר).
וזורקת בדיוק את השם שאני לא רוצה לשמוע עכשיו.
את אומרת שזה לא נשלט, שזה פשוט קופץ לך לראש,
לי זה נראה כמו משהו אחר,
אני לא בדיוק יודע מה, אני יכול לנחש,
אבל אני לא בטוח שאני רוצה.
ואת אומרת שזה רגשי נחיתות וכל יתר החסכים שלי,
ואני מקווה שזה נכון ועדיין חושש,

טוב, אני לא אתחיל לבכות כל פעם שתעשי פרצוף,
אני לא אהיה איתך בחרדת נטישה,
טוב לי איתך, אני מרגיש פתאום שלם,
ואני רק צריך לדעת, אם גם אני משלים אותך ככה...
רוצה לדעת שהבועה הזו היא לא רק סביבי,
שהטעם המתוק הזה, נשאר לא רק בפה שלי,
שאחרי הרגעים הקטנים שלנו,
לא רק אני רואה כוכבים...