אני עוד זוכר אותה, בעצם, איך אפשר לשכוח? אני זוכר איך היא
נגעה בי בידייה העדינות, איך היא פתחה אותי ואז סגרה סגירה
חצופה, ככה היא שיחקה לי ברגשות! אני זוכר איך בבוקר היא הייתה
נוגעת מדי פעם, היא לקחה ממני את כל שרצתה! ולפעמים היא לא
החזירה לי.
כשהיא הייתה מגיעה הביתה היא הייתה שוכחת ממני, שוכחת שאני
קיים, מכניסה אותי למקום אפל, בו הייתי עם חבריה האחרים, בהם
היא נגעה יותר מבי! לפעמים היא הייתה נזכרת בי, ומוציאה אותי
לזמן קצר, אבל תמיד היו לה שיעורים באותו זמן ולא היה לה זמן
אלי, רק לנגיעות קטנות. אבל הדבר שהעליב אותי יותר מכל היה,
כשהיא זרקה אותי בשביל ההוא עם הג'ינס היקר!
כל כך קשה להיות קלמר.