בלילות
יוצאים הנחשים לתור את עקבותיי
והס לחישתם
מרעיד את דלת אמותי הישנים בצל קורת ביתי
המפליגים על סיפוני החלומות אשר לא לי הם
את רכות זחילת גופם החד איני יודעת
אך באבחת ניצנוץ כסוף וקר
רואה אני אותם
יוצאים לתור אותי
את רחש קיפאון הדם בעורקי
הלא אכיר
והם יכירו בי
מתוך היבהוב עיני אשר כשלו להיעצם
הקורא להם כמגדלור
לשוב
אל עיר מקלט על חוף שינה טרופה
שלי | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.