תודה!
באמת תודה...

ישבנו לנו מתחת לבית של אדם.
שיחקנו בגפרורים כאילו היו עם שלם, ואנחנו האלוהים שלהם.
דיברנו על כל נושא אפשרי שקיים,
ולמרות כל החופשיות שזרמה בינינו היה משהו שהפריד.
הנושא שאסור היה לדבר עליו.

ולחשוב שעשר דקות לפני זה רציתי אותך.

ישבנו מתחת לבית של אדם.
אני חשבתי על כמה שאני רוצה אותך,
ואתה חשבת?
טוב זה ברור-
הקלישאה הרגילה, כמה שאתה רוצה אותה.

ולחשוב שעשרים דקות לפני זה, התכוונתי לתת את כולי, לך.

סיפרת לי כמה שרע לך.
כמה שאתה עדיין חושב עליה.
למרות שהתחלת משהו חדש,
זה אף פעם לא דופק כמו שאתה רוצה.

ולחשוב שפעם היית שלי.

תמיד ניסיתי להתגבר עליך.
זה אף פעם לא כל כך הצליח.
מי היה מאמין שכמה מילים יצליחו לסדר הכל?

בכית על הכתפיים שלי כמו תינוק מסכן.
בחיים לא ראיתי אותך בוכה!
חיבקת אותי וליטפת אותי, כמו שבחיים לא עשו לי.
זה היה נעים...
ובכית הרבה...
החולצה שלי ספגה הרבה דמעות.
ואתה בכית,
ואני רציתי.

ניסיתי הכל כדי להוציא אותך מהראש!
פעם אפילו ניסיתי לשרוף את כל הדברים שלך, בתקווה שאולי גם
הרגש יישרף.
ניסיתי להתרחק ממך ככל האפשר- פשוט לא להיתקל בך.
ניסיתי להיות קרובה אליך הכי שאפשר, להיות הידידה הכי טובה
שלך, אולי אז זה יעבור.
ניסיתי לרצות אנשים אחרים
אבל הם לא היו אתה.

ולחשוב שחצי שעה תכננתי איך תבגוד באהבה החדשה שלך איתי.

בכית כל כך הרבה, הרגשתי חסרת אונים.
אני לא טובה במצבים האלה.

גם עכשיו, אני פשוט לא יכולה.

ורק אז, באותו רגע מסוים, הצלחתי להתגבר.
דווקא שזה בא ממך,
שהבנתי
שאני יכולה להתגבר עליך בלי לנסות אפילו.
דווקא באותו רגע זה הגיע.

אתה כל כך רצית אותה,
ואני?
כבר לא רציתי אותך.

ולחשוב שלפני יומיים היית כל העולם שלי.

אז תודה לך...
עזרת לי להתגבר עליך.
באמת תודה!