הוא פקח את עיניו, שממת הכוכבים השתררה על כל שטח ראייתו,
היקום האין סופי - כל כך בודד. התבונן בשאננות לצדדים ופלט
אנחה חרישית. הוא היה לגמרי לבד. הים המשתרע מהאופק ועד לקצות
אצבעותיו הקפואות, חול רך כמשי זוהר תחת אורו המעורפל של הירח.
רק הוא והקולות בראשו האומרים לו 'עשה כך' ו'אל תעשה אחרת',
כבר 8 שנים הם פוקדים אותו ללא הרף, חבריו ואויביו כאחד.
מתיישב, מוציא סיגריה מקומטת מכיסו. הלהבה הקטנה מרצדת בעדינות
כרוקדת לצלילי נוולו של אדון הרוח. דמעה מחליקה על לחיו, נופלת
ומתנפצת על החול. הקולות בראשו צורחים דברים איומים שלא
מתקבלים על הדעת. אין טעם לנסות ולהשתיקם, הוא כבר ניסה הכל
וללא הועיל. עשן הסיגריה ממלא את ראותיו ואז פורץ מגרונו אל
אוויר העולם. חייב להיות פיתרון אבל שנים של ניסיונות כושלים
עייפוהו עד מאוד. מסתכל על בדל הסיגריה, הים, שממת הכוכבים,
השקט החרישי. קינאה ירוקה עולה מליבו אל עיניו. עוד דמעה
מתנפצת. זורק את הבדל. קם על רגליו וגורר אותן בחוסר מעש לעבר
הרכב. פותח את הדלת האחורית, רואה את חברתו ישנה במושב האחורי,
בתמימות ניפלאה האופינית רק לאנשים ישנים. עוצם את עיניו ופוקח
אותן שנית. חיוך תמים עולה על פניו, מנשק את שפתיה הרכות,
מוציא סכין מכיסו האחורית ומשסף את גרונה. דמה האדום מתפרץ
במהירות עצומה ומתפשט על כל המושב האחורי כאנטי-תזה לעורה הלבן
הסטטי. מתכופף, מוציא בקבוק בירה חצי ריק ממתחת למושב. לוקח
לגימה. 'זה צריך להשתיקם לשעה קלה' מהרהר בראשו. נשכב על החול.
פוקח את עיניו. שממת הכוכבים משתררת על כל שטח ראייתו. עוצם
עיניו ונירדם לצליליו הערבים של השקט החרישי.